פגישה , ועוד איך.

בבית הספר הקודם של הבן (אורים), ובעצם גם בזה שקדם לו (קדם)

(4 שנים 2 בתי ספר, עכשו השלישי!! )

 זכינו ל 4 שנים מופלאות עם מורה וצוות מהאגדות.

בכל שנה היינו נפגשים פעמיים בשנה בפרק בר"ג , עם בשר על האש, פיתות , שתיה ועוגות.

ילדים, הורים וצוות.

משחקי כדור, שיחות , גלגולים על הדשא.

והצוות הנהדר, בראשם המורה טלי, בחורה שכל אחד היה רוצה כמורה. איכפתית ,משקיעה, לא עושה חשבון זמן.

גוסטבו ופביאן,(והכלבה פלורה ..) שני בחורים , צוות הכיתה, שהשקיעו את נשמתם בילדים. והילדים החזירו להם אהבה.

עמית, שצורף לפעמים לכיתה, וידע בנועם למצוא מסילות ללב הילדים .

מירימי (מרים) ורעות, בנות השרות הלאומי (באו לשנה אחת..) שהפכו לבנות משפחה.

במעבר לבית הספר החדש עברה המורה טלי עם 4 מילדי הכיתה. ( על זה נלחמתי - שהבן ילמד בבית ספר זה )

שני הבחורים עברו לבית ספר אחר, ובנות השירות הלאומי המשיכו בדרכן ( והמשיכו לבוא לבקר)

באסיפת הכיתה הראשונה השנה , החלטנו להמשיך בפגישות בפרק.

אספנו כסף, קנינו אוכל, הזמנו את הצוות כולו.

וכולם הגיעו.

כסאות שולחנות, גריל, שתיה וכל טוב.

הבן נרגש. מאד אוהב ללכת לפרק, למרחבי הדשא.

עמדתי איתו. מרחוק ראיתי את שני הבחורים מגיעים.

(הבן אינו רואה טוב, אך שמיעתו מדהימה)

ופתאום נעמד , הקשיב...

והתחיל לרוץ לכיוונם.

פגישה נרגשת כזאת .  התרגשות משני הצדדים.

לא הפסיק להסתובב סביבם , לגעת, לחבק, לדבר ...

וכאילו דבר לא השתנה. משך אותם לשחק איתו .

עם מירימי אהובתו, שיחק בכדור, והריץ לכל עבר,

עם עמית התגלגל המדרון , כולו אושר.

את גובטבו חיבק , ומשך .. וישב לידו,

עם רעות בילה דקות ארוכות, רחוק מאיתנו, מחובק בישיבה על הדשא.

וכולם מדברים , מחליפים חוויות, רשמים מהמקומות החדשים.

2 ילדים בכיתה הועברו לבית ספר אחר , והם אינם מאושרים, קשה להם.

לא רוצים להפרד.

נרות בתוך חצאי בקבוקים עם חול , ואנו סביבם במעגל.

כשעזבנו,  השארנו את הנרות על הגבעונת  עליה ישבנו. ( באותו מקום כל שנה... )

כבר חושך.

הסתובבתי

שני נרות האירו מרחוק.

מחכים למפגש הבא.

המפגש הזה עשה לי טוב בלב.

המפגש הזה , מקווה שהגיע ללב של הבן.

לילה טוב חברים .  הפעם אשן בשלווה.