החודש האחרון הוא חודש המשקפיים שלי.

ומעשה שהיה כך היה :

לפני חודש עפה לי עדשה מהמסגרת. למזלי לא נשברה.

הלכתי לאופטיקאי. המסגרת כבר גמורה , נחליף.

מודדת  רבות , אך מוגבלת לכזו שתתאים לעדשות הקיימות.

מצאתי.

יצאתי עם מסגרת חדשה.

עברו 3 ימים .

ועדשה אחת עפה - והפעם נשברה.

חזרתי לאופטיקאי.

הפעם בדיקות, עדשות חדשות ומסגרת חדשה . ( לקח את הקודמת חזרה... )

מכה לכיס.

מחכים שבוע, ובינתיים עם המשקפיים הישנות , שלא כל כך מתאימות.

קשה לקרא. 

קבלתי את המשקפיים החדשות . איזה תענוג.

הכל כל כך ברור.

לא עובר שבוע.............................

הבן , באחד מהתקפי החוסר שקט שלו, תופס לי את המשקפיים  ומעקם אותם.

חוזרת לאופטיקאי.

מנסה לישר את המסגרת, להחזיר את העדשות למקום.

ומצליח. נראה בסדר.

עוד יומיים עוברים.

יום ו בבוקר. אני עם הבן על המיטה שלו, עסוקים בהתלבשות של בוקר.

"אמא, זה נורא גדול " .... בליווי נפנוף ידיים רחב.........

ואתם מנחשים מה התוצאה ?????

המשקפיים עפות.

נוחתות דווקא על הרצפה. ( אותו קטע שאינו מרופד במשהו.... )

ועדשה אחת מתרסקת....

חוזרת לזוג הישן מהמגרה.

הבעל הולך לאופטיקאי.

ואני שבוע ללא יכולת קריאה סביר.

הבעל נשבר : את הולכת לעשות ניתוח לתיקון הראיה.

לא משנה כמה יעלה, בתשלומים,  זה בטח יהיה זול יותר .... :-))

עכשו ? אני עדיין עם הישנות.

צריך להתאמץ לקרא.

ביום ראשון בטח יגיעו החדשות.

והיום (ביום ו ) , לפנות בוקר, מתעוררת כולי רעידות ובחילות.

מבלה בשרותים. ניקוי כללי ... :-)))

ב- 10 נשברת , סוחבת עצמי לרופא.

זריקת פראמין.

ישנה עד עכשו.

בחוץ מתחיל האור הראשון של שבת בבוקר.

כל הגוף כואב משכיבה ממושכת.

אבל הבטן שלווה.

שתהיה לנו שבת שלום...