זכרונות.... כל פעם נזכרת בעוד אירוע.. בעוד הבזק זכרון המחזיר לתחיה חיים שלמים
גיל 5 - בריכת גן הדסה- על גבעה על יד גן החיות - לימודי השחיה , אבא במים עוזר.
בגיל 10 - אבא מלווה אותי לאיצטדיון המכביה - סוף רחוב דיזנגוף - אתלטיקה... מכיר את כולם שם , ואני עם נעלי ריצה מסומרות ( שהיו של דודה שלי .. )
אבא עבד גם בזיפות - לעת הצורך ( והתקציב.. ). אני הייתי אחראית על האש מתחת לחבית הזפת , ולמלא את הפחים הקטנים שהעלה בגלגלת לגג.
לפעמים היה מרשה לי לעלות לגג לעזור להדביק את רצועות היוטה ולמרוח את הזפת. הבגדים והנעלים שהיו מיועדים רק לעבודה זו- והריח של הזפת החם...
יום שישי אחה"צ , ושבת - על שפת הים. משחקי כדור, כדור כח ומטקות.
בשבתות היה מקים אוהל - ועליו דגל - כך שכל החברים שיבואו ימצאו אותו בקלות ( היו המון אוהלים אז ) .
אחרי שהיה משחק כדור עף , היה מארגן אותנו לסדרות משחקים שונים , התעמלות עם כדור כוח, משחקי מטקות עם כדור רגיל ועם מטקות עבות במיוחד שעשה לבד - וכדור טניס.
כשהיינו משחקים ביחד היו אנשים מסתכלים בהערכה על שנינו.
ובחורף - כשירד גשם - לובשים את מעילי הגשם הארוכים שלנו, מגפיים, והולכים לטייל על שפת הירקון או הים.... וכוס שוקו חם באחד מבתי הקפה שעל הטיילת .
יום שישי בערב - קבלת שבת כהלכתה. עם כל הברכות והמזמורים.
והיה אומר " נתתי לאלוהים את שלו ואז אני יכול לעשות את מה שאני אוהב" .
כל שנה נסיעה לחופשה ארוכה בצפון. בנהריה - חניון הדקל - בבונגלוס.
הבריכה בנהריה עם הפטריה, הטיולים באיזור, החברים הקבועים שתמיד היו איתנו .
אני זוכרת הנסיעה למוחקרה. את העליה עשינו ברגל , אך לא בשביל ..
השביל מיועד למכוניות ועצלנים... עלינו ישר דרך העצים...
פעם בשנה -מפגש משפחתי בסחנה - לכבוד יום ההולדת של הסבתא (אמו).
אבא היה יקה, אך היה תמיד שזוף .
לא היה גאה ממנו - כשנסענו לטיול הראשון באירופה (בתחילת ה-70 , 6 שבועות של כיף) להוביל אותנו בעירו הנובר, ובמקומות בהם נהג לבלות ולנפוש. בעיירה שטיינהודה שליד אגם - זכרו אותו ואת משפחתו.
הוא היה הנהג , אני הנווט עם המפות, אמא אחראית על התרבות והאוכל , ואחותי הקטנה על הנדנודים...
אבא לא התערב בחינוך היום יומי, השאיר זאת לאמא, אך תמיד היה מביא מתנות קטנות , ממתקים , משחקים , והפתעות שונות.
דברים קטנים שהיה נתקל בהם בנסיעותיו.
אחר כך , כשהגיעו הנכדים - הם תמיד חיכו לאותן הפתעות..
בילדותי היה אבא מכין פזלים - לתוספת הכנסה. תמונות מודבקות על עץ, חיתוך , שייוף,הדבקת התחתית, -פעילות משפחתית להרכבתם ( שברקע מתנגן הרדיו עם סדרות "פול טמפל " "מר שמחון ובנו" ) , הדבקת בולי הכנסה, אריזה. גם עם התמונות היו זהות , בכל פעם החיתוך היה שונה.
ובכל חג היה מכין כהפתעה- פזלים גדולים מתמונות נוף ( מלוחות קיר) שהיה חותך באופן אומנותי וקשה. התחרויות המשפחתיות בהרכבתם, הצחוקים והקיטורים. הוא אהב להכין אך שנא להרכיב ....
כל יום שישי היה חוזר הביתה עם כמה זרי פרחים- ומגיש אותם לאמא .
במקום בו קנה את הפרחים היו תמיד מוסיפים לו עוד זר או שניים , לקונה "המתמיד " .
זה היה אחד הדברים שהציקו לו אחרי שנפצע - שלא יכול היה ללכת כמו שהיה רגיל. רק הליכה איטית וקצרה..
והסיפורים שלו על הנוסעים שנסעו איתו - אנשים מפורסמים , שחקנים , נוסעים קבועים שהיו מחפשים לנסוע רק איתו.
הסרטים שאבא היה לוקח אותי לראות - את סרטי טרזן , הצגות בקמרי.
כל בוקר , לפני היציאה לעבודה , היה מנקה את המונית - עם מקל נוצות - שלא יהיה אבק.
והמונית - התחילה קאדילק גדול שחור , שבו הצליח לאפס את קילומטר'ז - עבר יותר ממליון ק"מ... אח"כ היה ווקסהול.. אולדסמוביל ... עוד כמה מכוניות.
אבא תמיד טען כי רשיון המונית הוא קרן הבטוח שלו לעתיד. אך בסוף - כשנפצע - התברר כי אין זה כך ...
אבא - האלבום מלא תמונות שתמיד דאגת לסדר לכל אחת מאיתנו. כל תמונה שצולמה במצלמת הבוקסה שלו, היה דואג להדפיס עותקים. כך יש לי היום אלבום מסודר מגיל הילדות והנעורים.
התמונות ... הזכרונות ...
אבא- מחר נבוא אליך ... המצבה כבר נמצא.. בחוץ יורד עכשו גשם חזק ..
תמיד אהבת לטייל בגשם .
אבא שלי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
