| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
היום הראשון כמנכ"ל
הגעתי למשרד בשמונה בבוקר. החדר שלי חיכה לי והמזכירה גם כן היתה שם אבל חוץ מזה - שממה.
שעה אחר כך כבר רוב העובדים הגיעו ובאו להגיד שלום. מלבד הברכות, הסמול-טוק וכמה כוסות קפה במיני-פגישות, את רוב הבוקר העברתי בפעילות הידועה יותר כ"איך לגרום לדברים מקופסאות הקרטון להסתדר בחדר בצורה סבירה שתמלא אותו אבל לא יותר מדי". כמו כן, איש הסיסטמס עבד קשה מאוד בכדי להפוך את ה-eee PC שבחרתי כמחשב עבודה (בכך זאת, אני לא צריך יותר מאינטרנט ואופיס, ואני רוצה מחשב קטן וקל שאפשר לקחת לכל מקום) למשהו שמתחבר לרשת, מקבל דואר ושאר ירקות. זה לקח פחות או יותר עד הצהריים.
ההודעה לעיתונות ולרשימה ארוכה של אנשים מחוץ לארגון שעכשיו אני המנכ"ל באופן רשמי גררה תגובות רבות. הודעות טקסט, הודעות קוליות ומיילים זרמו במשך רוב היום. שפע ברכות ואיחולי הצלחה.
עם זאת, את רוב היום הראשון הייתי צריך להקדיש להכנות - קביעת פגישות עם ראשי המחלקות לדון בנושאים שונים, פגישות עם חבר המנהלים, פגישות עם עובדים שונים והכנות ראשוניות לקראת השינוי האירגוני הגדול למדי שאני מתעדד לבצע בחברה.
את היום סיימתי במענה ושליחת כמה מיילים, ורק בשש וחצי בערב יצאתי מהמשרד.
אני חייב לציין שאמנם זה רק יום ראשון, אבל ההרגשה היא לא ממש אמיתית, אני עדיין לא בדיוק בטוח איך עובדים הדברים. יש לי חזון, יש לי תוכנית, יש לי הרבה שאיפות ורצונות. אבל, כמו שאומרים ידידנו האמריקאים, God is in the details. ובמקרה הזה, אני מרגיש שעוד הרבה מאוד פרטים קטנים חסרים לי.
ובחזית הביתית, רק בשביל להפוך את החיים למעניינים יותר, הטרול חולה כבר שבוע.
ביום רביעי, בזמן שהיה בגן, התחיל לו חום גבוה למדי, שנמשך לסירוגין עד אתמול. ביום ראשון הוא גם פיתח דלקת בשתי העיניים (שגם בלי החום הן סיבה מספיק טובה להשאיר אותו בבית).
הבלונדה היתה למעשה איתו בבית מאז יום חמישי,ומיותר לציין שלאור העובדה שגם היום היא תהיה איתו בבית, היא מתחילה להתחרפן קלות מהעניין. לצערי, אין הרבה מה לעשות - היא מסרבת לבקש מהוריה להחליף אותה, בינתיים לפחות, ואין סיכוי שאני אוכל לעשות זאת במקומה בימים האחרונים שלי בעבודה הקודמת או הראשונים בעבודה החדשה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
