 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
 לכבוד האוסקר: 10 הסרטים הטובים
כמו שכולם יודעים, אני מניח, היום בערב יתקיים טקס האוסקר בו אולי, בפעם הראשונה בתולדות ישראל, יזכה סרט ישראלי בפרס הנכסף.
ללא שום קשר לדעות פוליטיות, "ואלס עם באשיר" הוא סרט שעשוי מצויין ומהווה שילוב מרענן בין ז'אנרים שהחיבור ביניהם מעולם לא נראה אפשרי.
לכבוד זה, ולכבוד העובדה שכבר הרבה זמן לא כתבתי על דברים שלא קשורים למשפחה/עבודה/אקטואליה, החלטתי להקדיש פוסט לעשרת הסרטים הטובים ביותר שאני מכיר.
מדובר ברשימה מאוד אישית, כמובן. כמו כן, הקריטריון הראשי בבחירת הסרטים מבחינתי הוא שאלו סרטים שלא משנה כמה פעמים אראה אותם, עדיין ארגיש שההנאה מובטחת. כמו פגישה עם חבר טוב, צפייה שוב ושוב בסרטים הללו לא מרגישה צפויה או משעממת כי אם מפגש עם מכר אהוב, שההכרות איתו רק גורמת לי להנות מהמפגש יותר.
אין דירוג בין הסרטים.
אתם כמובן מוזמנים ליצור רשימה דומה משלכם ולספר על זה כאן, יהיה מעניין לקרוא אילו סרטים אנשים אחרים בחרו (ולמה).
Fallen - סרטו הלא ממש מוכר של דנזל וושינגטון מ-1998 מכיל את כל מה שאני אוהב בסרט מתח - עלילה מעניינת ומקורית, דמויות עמוקות שמשוחקות היטב (ג'ון גודמן, דונלד סאת'רלנד ודנזל יקירנו עושים כולם עבודה מצויינת, כמו גם רוב שחקני המשנה) ואולי הכי חביב - העובדה שכמו כל סרט שנכתב וצולם היטב, זהו סרט שאם תשימו לב היטב לפרטים, תוכלו לנחש את הפואנטה של הסרט כבר בשלב מוקדם שלו (ובצפייה שנייה, להבין שבעצם הסרט כולו הוביל לפואנטה, גם אם קשה היה לראות זאת בפעם הראשונה. משהו שלמשל The Sixth Sense עשה גם כן בצורה מופתית). סרט אפל, אבל עם חוש הומור ופסקול מצויין (בו מככב, כשיר הנושא, Time Is On My Side האלמותי של הרולינג סטונז).
The Matrix -אני לא חושב שיש צורך להכביר במילים על היצירה הזו, מ-1999 (אלוהים, כבר עברו עשר שנים מאז?!) של האחים וואשבסקי. הסרט הזה מוצלח (שלא לאמר כמעט מושלם) בדיוק כמו ששני ההמשכים שלו הם לא. לא חושב שיש משהו שלא ראה את הסרט הזה וגם אם הוא "שאל" הרבה השראה מסרטי אנימה יפאניים (Ghost In The Shell היתה ההשפעה החזקה ביותר, כמה סצינות מהמטריקס הן העתק כמעט מדויק משם) וקצת פילוסופיה יוונית קלאסית בגרוש, אבל התוצאה הסופית היא לא פחות ממדהימה. גם היום, עשור מאוחר יותר, זה עדיין נראה נפלא ומרגש כל פעם מחדש (גם אם את הרגשת התדהמה שהרגשתי כאשר ראיתי את קארי אן מוס מרחפת שם באוויר מול השוטרים בפעם הראשונה בקולנוע אי אפשר להחליף בשום דבר).
Life of Brian - מונטי פייטון עשו המון דברים מוצלחים בעשורים בהם הם פעילים. אני יודע שיש גם וויכוח עז בין אלו שמתחברים להומור שלהם לחלוטין ואלו שלא מבינים מה מצחיק בחבורת הצנונים הבריטיים. עם זאת, Life of Brian הוא מקרה מיוחד. הנושאים בו הוא נוגע נשארים אקטואלים לנצח והחדות בה הוא שוחט פרות קדושות היא תענוג שליחו לא נס לעולם. לא לחינם קראה הכנסייה הקתולית לסרט הזה "סרט הכפירה הגרוע מאז ומעולם" (אם תחרות צמודה מ"הפיתוי האחרון של ישו" ומאוחר יותר, Dogma). לא משנה כמה פעמים צופים בסרט הזה, כל פעם מגלים בו ניואנסים חדשים.
Who Framed Roger Rabbit? - למרות שהוא כבר בן 21 שנים, מדובר לדעתי בסרט האנימציה הטוב ביותר שנעשה אי פעם. השילוב החדשני לזמנו בין אנימציה לשחקנים בשר ודם (והגאונות של ההצלחה בלי להשתמש ביכולות הדיגיטליות שקיימות היום) כמו גם העלילה, הבדיחות והרגשת ה"פאן" הכללית פשוט מוצלחת כל כך שלא משנה כמה פעמים צופים בו, התענוג מובטח כל פעם מחדש. האכזבה היחידה מבחינתי היא שסרט ההמשך שתוכנן לו בוטל מסיבות תקציביות.
What About Bob? - מ-1991. ביל מוריי עשה הרבה דברים מוצלחים בחייו (האחרון שבהם היה, עד כמה שאני יכול לזכור The Life Aquatic With Steve Zissou שהיה תענוג בפני עצמו). עם זאת, כבוד מיוחד אצלי שמור לקומדיה הזו, בה ביל עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב (אולי כי זה בא לו בטבעיות?) - לשחק nutcase מדופלם שנזקק לעזרת פסיכיאטר (ריצ'ארד דרייפוס באחד התפקידים היותר משעשעים שלו). השילוב בין השניים, כמו גם שפע דמויות המשנה והצורה בה הסרט מתפתח ומסתיים עושה אותו לתרופה בטוחה לדכאון, ודרך משובחת להעלות את מצב הרוח.
Payback - אחד הסרטים הפחות מוכרים של מל גיבסון (בלי שום קשר לדעתי עליו כבן אדם, הוא עשה הרבה סרטים מוצלחים בחייו) על פושע קטן ועקשן ומלחמתו בממסד (במקרה הזה, ממסד הפשע, אבל לא צריך להכנס לפרטים). דמות האנטי-גיבור שלו בסרט פשוט מעולה והנחישות שלו, כמו גם שפע שחקני המשנה המצויינים והעלילה המקורית יחסית עושים את הסרט הזה לתענוג אקשן שלא נס ליחו (ויש לי חיבה מיוחדת לתפקיד של לוסי ליו בסרט הזה. גרררר).
גבעת חלפון אינה עונה - הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. נ-ק-ו-ד-ה. (ולדעתי, העובדה שרק ישראלים יכולים להבין עד כמה הוא טוב היא חלק מהסיבה שהוא זוכה לתואר.
The Usual Suspects - ארבע עשרה שנים מאוחר יותר והסיפור של ורבל קיטינג, כמו גם יכולת המשחק של קווין ספייסי (אליו התוודעתי בסרט הזה) עדיין מדהים כל פעם מחדש. הטוויסט בסוף, שילוב הדמויות והאווירה הכללית של הסרט הופכות אותו לקאלט אמיתי שגם כאשר יודעים בדיוק מה הולך לקרות בהמשך, עדיין כיף לצפות בכל סצינה וסצינה.
Strange Days - סרט אפוקוליפטי (בערך) שנעשה ב-1995 וזכה לעדנה מקוצרת (מסיבות מובנות, למי שראה את הסרט), בשלהי שנת 1999. רלפ פיינס עושה תפקיד של אנטי גיבור שמצליח לעורר הזדהות מהרגע הראשון. גם אם מבחינה טכנולוגית הסרט מיושן וגם אם הסוף, איך נגיד, לא משתווה לשאר הסרט, עדיין מדובר באחד מ"סרטי האווירה" הטובים ביותר אי פעם.
Night On Earth - ג'ים ג'רמוש עשה ב-1991 "סרט מצבים" על חמישה נהגי מונית בחמש ערים שונות בעולם באותו הלילה, והנוסע המיוחד שכל אחד מהם מקבל. אין קשר ישיר בין הסיפורים ועם זאת החיבור ביניהם יוצר את אחד מ"סרטי הלילה" הטובים והשלמים ביותר (ואסור לפספס את החלק של רוברטו בניני עם הקרדינל. אחד הקטעים הקומיים הטובים ביותר אי פעם, לדעתי).
ועכשיו, מהן הרשימות שלכם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
