| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
 מסע בזמן
בביקורי בארץ לפני שבוע מצאתי אצל הורי תיק לדיסקים ובתוכו אוסף של כמה עשרות דיסקים שהיוו נדבך מרכזי למדי בחיי בימים עברו. כבר שנים שאיני משתמש במדיה אופטית שכזו, בין אם בבית, באוטו או בדרך אז אמצעים אלקטרוניים משמשים לשמיעת מוזיקה והיום קשה לי לדמיין מצב בו אין לי גישה ישירה לכל אוסף המוזיקה שלי (משהו בסביבות ה-25GB בסך הכל).
חלק מהדיסקים היו דיסקים מקוריים של להקות/זמרים/אוספים שחלקם עדיין אהובים עלי מאוד וחלק היו "דיסקי אוסף" אותם הכנתי "שיהיה לדרך" עם שירים שאהבתי באותו הזמן.
החלטתי שיהיה מעניין להקשיב לאחד מהם, דיסק שהוכן בדיוק לפני תשע שנים (מרץ 2001), ולבדוק את הרלוונטיות של השירים שבחרתי היום. גם לגבי באופן אישי וגם באופן כללי.
1) Eagles - Hotel California - טוב, עם כזאת קלאסיקה קשה להתווכח וסולו הגיטרה בתחילת השיר עושה לי צמרמורת נעימה בגב היום בדיוק כפי שהוא עשה לפני עשור, וגם לפני יותר מכך. שיר שליחו אינו נס. נחמד גם לדעת שהם עדיין מופיעים, ועדיין שרים את השיר בהופעות באופן קבוע.
2) Janet Jackson - Son of a Gun - זאת היתה תקופה מוצלחת לג'נט. אמנם מהאלבום ההוא יצא רק השיר הזה כלהיט אמיתי אבל הוא בהחלט להיט. אני עדיין מחייך כאשר אני שומע אותה מלחשת Greedy motherfuckers trying to have the cake and eat it too. ג'נט אין דה האוס, יא'ול! חבל רק שמאז היא לא ממש מצליחה לעשות הרבה חוץ מבושות.
3) Travis- Side - אחד משירי הבדידות האולטימטיביים, אז כמו היום. מדהים לחשוב שעבר עשור מאז שזה יצא. גורם לי להרגיש זקן. אני עוד זוכר שהלכתי לראות הופעה של לני קרביץ בדרום אפריקה ב-1999 והם היו להקת החימום שלו.
4) Three Doors Down - Kryptonite - "להקת שיר אחד" חביבה. השיר מעלה לי זכרונות נוסטלגיים של ריצת בוקר לפני העבודה במרלינד (זה היה השיר הפותח של הסט שהיה לי בנגן, עזר להתחיל את הקצב) אבל כנראה שלא ממש הספיק להם כדי להפוך ליותר מזה (אני זוכר במעומעם שהיה להם עוד איזה סמי-להיט, אבל שום דבר שבאמת תפס).
5) Anastasia - I'm Outta Love - אני עדיין זוכר ששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה, ברדיו באוטו בדרך לעבודה, והייתי בטוח שמדובר בזמרת שחורה וגדולה ששרה. התדהמה שבאה כשראיתי את הוידאוקליפ והבנתי שהקול הזה יוצא מבחורה לבנה סמי-אנורקטית היא משהו שקשה לשכוח. הקול עדיין עושה לי את זה, גם אם היא עצמה די נעלמה לתהומות הנשייה מאז אחרי כמה שירים ומלחמה די מתוקשרת בסרטן.
6) Delerium ft. Sarah Mclachlan - Silence - הקול המדהים של שרה ביחד עם הגאונות המוזיקלית של הצמד מדליריום הפכו את השיר הזה, על כל גרסאותיו (האקוסטית/אקפלה האיטית והאלקטרונית המהירה) ללא פחות ממדהימות. אני עדיין נהנה לשמוע את השיר הזה כל פעם מחדש למרות שהיום אין לו כמעט זכר בפלייליסטים של תחנות רדיו ו/או טלוויזיה.
7) Gorillaz - Clint Eastwood - הצחיק אותי לשמוע שהגורילז עברו את Blur מבחינת מכירות התקליטים בעשור האחרון. מצד שני, לא מפתיע בהתחשב בשילוב הכשרונות המדהים שם. עם האנימציה או בלי, זו עדיין אחת הלהקות שהכי הייתי רוצה לראות בהופעה ועדיין לא יצא (וכן, הם מופיעים כגורילז מעת לעת). השיר עצמו הוא פסגת היצירה שלהם מבחינתי, אפילו יותר מהמגה-להיט האחר שלהם - 99-2000 (גם אם הוידאוקליפ של האחרון מוצלח יותר).
8) Incubus - Drive - להקת הלהיט האחד (אני לפחות לא מכיר שום דבר אחר שלהם) המוצלחת למדי באחד השירים היותר נוגעים ללב שיצאו בתקופה ההיא. עדיין משמש כהשראה לשאוף ולנסות עוד יותר כאשר אני שומע אותו עכשיו.
9) Kosheen - Catch You - אולי אחת הלהקות המפוספסות ביותר. למרות מספר לא קטן של להיטים ופעילות לאורך זמן, הם מעולם לה הצליחו להתרומם מעל רמת "שחקני נישה". גם אותם כמעט ולא שומעים בשום מקום היום, ולשמוע את השיר הנפלא הזה מיד הזכיר לי איך ראיתי אותם בהופעה חיה (כן, גם בדרא"פ) - אחת החוויות הכי מוצלחות שהיו לי מהופעות חיות אי פעם.
10) Tom Petty - Mary Jane's Last Dance- קלאסיקה בכל מובן שהוא של אמן שעבד כמעט שלושה עשורים ברצף ואז נעלם כלא היה. לא נראה לי שאי פעם יימאס לי מהשיר הזה (ובאותה תקופה רק התחלתי להכיר את טום ושוברי הלבבות, עד אז הכרתי פחות או יותר רק את Free Fallin). ולא, אני לא מאמין שטום מת.
11) Supergrass - Moving - אחד השירים המוצלחים ביותר אי פעם מבחינת מקצבים מוזיקליים בשיר ואולי השיר שהכי קרוב (חוץ מ-A Day in Life) לתאר את עולמו הפנימי של המאני-דפרסיבי (סליחה, בי-פולאר). ותודה לנועה גראס שהכירה לי אותם.
12) Modjo - What I Mean - שיט. איך שהשיר הזה זרק אותי אחורה. אין לי מושג מה הם עושים עם עצמם בשנים האחרונות אבל איזו הערצה היתה לצמד הזה בתקופה ההיא! היום השיר הזה מרגיש קצת חלול וקצת משמים ושמים לב ששני הבחורים לא בדיוק יודעים לשיר, אבל המלודיה עדיין מוצלחת.
13) Pink - Get This Party Started - עוד שוק של "כמה אני זקן" כאשר אני מבין שפינק היתה פעילה עוד לפני עשור. עדיין שיר מקפיץ ומשעשע (I'll be burning rubber you'll be kissing my ass) אבל אני מניח שכבר עברתי את התקופה שבה אני באמת מתחבר למוזיקה שכזו.
15) US3 - Cantaloop - אחחח.. לו רק היו עוד כאלו פנינים של שילוב ג'אז/ראפ/פאנק. הבלחה של גאונות מוזיקלית שנשמעת עדכנית ומודרנית גם קרוב לעשרים שנים לאחר שהוקלטה.
16) Roxette - Stars - הרומן שלי עם שבדיה התחיל עוד הרבה לפני שעברתי (ולא רק בגלל הבלונדה, כמו שזה נראה). השיר הזה שונה לחלוטין משאר הרפרטואר של רוקסט ואולי בגלל זה מעולם לא ממש הצליח. אני דווקא ממש אהבתי את הקצב המהיר והמוזיקה האלקרונית שלו. הוא עדיין ייחודי ביחס למה שהם עשו בשאר הקריירה שלהם (סולו כמו גם ביחד). בכל מקרה, בגלל ייחודיותו ובגלל שהוא כמעט ולא מוכר יש לי פינה חמה בלב אליו.
וזה אולי גם המקום להזכיר שבדיוק היום, לפני 12 שנים, פגשתי את הבלונדה בפעם הראשונה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
