היום בבוקר שלחתי את המייל הבא:

פיליפ היקר,

כפי שהבטחתי בפגישתנו השבוע, אני מודיע בזאת על החלטתי בדבר המשך העבודה המשותפת.

למרות שאני מאמין ביותר בחברת XXXX וביכולתה להפוך את חברת YYYY לזרוע יעוץ מוצלחת של חברת XXXX, אני מאמין כי המהלך הטוב ביותר מבחינתי הוא להמשיך הלאה עם הזדמנויות חדשות ולא להשאר להנהיג את החטיבה.

מכיוון שכבר יש התפטרתי עוד לפני ההשתלטות במכתב אשר התקבל על ידי מועצת המנהלים, אין צורך בהתפטרות רשמית מחודשת. יום העבודה הרשמי האחרון שלי הוא ה-25 ביוני 2010 אך כמובן שאהיה זמין לאחר תאריך זה במקרה שיהיו שאלות או עניינים בהם אוכל לסייע.

מכיוון שאני המנכ"ל של חברת YYYY, התפטרותי דורשת מינוי של מנכ"ל אחר. אני ממליץ בחום שהדבר יעשה קודם לעזיבתי בכדי להבטיח מעבר חלק ככל האפשר, אולי כחלק ממינוי מועצת המנהלים החדשה של החברה.

ברצוני להודות לך שוב על שיתוף הפעולה ועל הפגנת האמון שנתתם ביכולתי לקדם את התוכנית העסקית אותה הצגתם כחלק ממהלך ההשתלטות על חברת YYYY.

בברכה,

פורד פרפקט

מנכ"ל

ועל זה ברצוני להעיר - אין תחושת הקלה ושחרור גדולה יותר מזו של שליחת מכתב התפטרות. ולא משנה אם אתה מוכר המבורגרים במקדונלד'ס או מנהיג קונצרן ענק.

ומסיבה כזו או אחרת, השיר הזה מתנגן לי בראש כל הבוקר.