אתר הבנק של החברה בחר בתזמון המצויין של קריסה בדיוק כאשר הייתי צריך להוציא ממנו דו"חות לקראת סוף החודש. בעודי מחכה לכך, ולאור ההתפתחויות האחרונות, החלטתי להקדיש קצת זמן לפוסט קצר בענייני עבודה.

החדשות האחרונות מאז ההתפטרות הן שכבר יש מקום חדש לעבוד בו. בלי להכנס ליותר מדי פרטים כאן מדובר בחברת ענק ובתפקיד שאם יבוצע כהלכה יביא לשינוי מרחיק לכת בחברה בעוד מספר שנים. בכל מקרה הוא מהווה שילוב של מה שרציתי - עבודה מאתגרת, מעניינת ועם אחריות גדולה אך עם זאת ללא שעות עבודה מטורפות כפי שהיו בשנה וחצי האחרונות ועם (יחסית) מעט נסיעות, וגם אז בעיקר ברחבי סקנדינביה.

זה הביא אותי לחשוב על מה שקרה כאשר הגעתי לשבדיה, אי שם בקיץ 2003. משבר ההיי-טק השבדי היה אז בשיאו ועשרות אלפי בוגרי אריקסון, נוקיה ושאר חברות ענק שוטטו ברחבי השוק וחיפשו עבודה, מה שלא השאיר ל"ניו קאמר" שכמותי הרבה סיכוי, עם רזומה הכולל חברות שהם לא מכירים, לימודים במקומות שמעולם לא שמעו עליהם, ללא ידע של השפה המקומית וללא קשרים בחברות.

כך הגיע המצב שמעבר לחלטורות קטנות (יעוץ לחברות בחו"ל, פרוייקטי פיתוח קטנים שאפשר היה לעשות מהבית וכו') וחוץ מהצעות עבודה מפתות אך לא רלוונטיות בארצות אחרות, ניסיתי למצוא פחות או יותר כל עבודה שהיא, שתכניס קצת כסף ותעזור לעצור את התדלדלות החסכונות שהחלו להראות מגמה מדאיגה של העלמות. כמובן שבמקביל הגשתי עשרות קורות חיים לעבודות הקשורות במקצוע שלי, אך החודשים נקפו ודבר לא התקדם.

הראשונה מביניהן היתה חלוקת עיתונים. דרך בחור ניו-זילנדי שהכרתי בקורס שבדית התברר כי מחלקי העיתונים כאן לרוב נוסעים על אופניים (או ברכב משלהם). מתחילים בארבע בבוקר עם איסוף בנקודות החלוקה ומחלקים לאיזור מסויים. התשלום קבוע לאיזור כך שככל שתסיים מהר יותר תרוויח יותר לשעה. התשלום לא היה מרנין במיוחד ובאופן מעשי הייתי צריך רכב (שלא ממש היה לי) שההוצאות עליו היו עלי. ויתרתי.

בדומה גיליתי שאפשר ללכת לחברות השמה הקשורות לחלוקת דואר. המחשבה על בילוי יום שלם בחוץ, על האופניים, עם 20 ק"ג של דבר דואר בסלים בגשם בלתי פוסק גרמו לי לוותר על הרעיון עוד לפני שנגשתי לסוכנות.

ידיד ישראלי שפגשתי בטעות הציע לי, דרך חבר, לעבוד כ"באס בוי" באחד מהמועדונים בעיר. למי שלא יודע, מדובר בת'כלס ב"תחתית שרשרת המזון" של עולם המועדונים. התפקיד כולל הסתובבות בשטח המועדון ואיסוף צלחות וכוסות ריקות והבאתם למטבח התשלום בהתאם. נקסט.

ניגשתי לחנות ספרים ענקית בלב העיר, בתקווה שאהבתי לקריאה והידע הבין לאומי שלי יהיו שווים משהו. השבדית הרצוצה שבפי לא עזרה יותר מדי, ושום הצעה לא הגיעה משם.

גם לחנות המד"ב ופנטזיה שבלב העיר העתיקה הגעתי. האמת שעבודה שם היתה מגשימה מעין חלום לגיק סיינס פיקשן שכמותי. אך כיאה למקום יש להם גם ככה עשרות "פוטנציאלים" שחולמים על עבודה שם. לכולם שבדית מעולה ורובם עם נסיון בעבודה בחנויות ספרים. שויין.

ניגשתי לחנות האלקטרוניקה/צילום המקומית. שם התברר שדווקא צריכים עובדים אך העובדה שאין לי נסיון בחנויות אלקטרוניקה הופכת אותי ללא שמיש, לא משנה כמה ניסיון יש לי בהרכבת מחשבים, שימוש והבנה בציוד אלקטרוני ואהבת גאדג'טים באופן כללי.

אחרון חביב ניגשתי לסופרמרקט המקומי. השבדית הרצוצה גם כאן לא ממש הועילה ובעלי המקום, באדיבות קרה, הסביר לי ש"הם לא ממש מחפשים עכשיו, אבל אני יכול לבוא לשאול עוד פעם עוד כמה חודשים".

ה"לא" הזה גרם לי לוותר באופן סופי ולהבין שהקריירה שלי תמשך לא במעבר ל"עבודות סף" כי אם באמצעות המשך קריירה. בדיעבד, מזל שעשיתי זאת כי אם הייתי מתקבל לאחת מהעבודות הנ"ל, מי יודע, אולי עדיין הייתי יושב היום ליד הקופה בסופר.