כשאני רואה את כמות הדם שנשפכה, דם שהיה ברור שיישפך ברגע שמדינת ישראל החליטה לעצור את המשט לעזה, אני נזכר בקמפיין האלמותי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם".

בפרפאזה קלה - "בדיפולמטיה ויחסים בין לאומיים, אל תהיה צודק, היה חכם".

מעבר לאידיוטיזם הצרוף של שתיקת מערכות מוחלטת במשך שעות של כל מערך ההסברה הישראלי אחרי התקרית (למרות שברור שערוצים זרים קיבלו סרטי וידאו מטלפונים סלולריים של משתתפים במשט בזמן אמת), ההחלטה המטומטמת של השתלטות על הספינות הללו עוד תעלה לנו ביוקר, בהרבה מובנים.

לכל אלו שחושבים עכשיו להתלהם בתגובות - שכחו לרגע את האגו הנפוח (כי הרי ההשתלטות הזו טובה רק לאגו הישראלי ולהרגשת ה"הראנו להם מה זה") ונסו לחשוב בהגיון.

גם אם הספינות היו מלאות ביותר נשק מאשר בונקר גרמני במלחמת העולם השנייה, גם אם כל אחד ואחד מיושבי הספינות הוא חמאסנ"יק מדופלם (והם לא, בין משתתפי המשט נמצאים גם אנשי שמאל אירופאים כולל הסופר השבדי המפורסם הנינג מנקל וחברי פרלמנט), ההשתלטות הזו לא תורמת בכלום לבטחון ישראל ופוגעת בנו בכל צורה אפשרית.

הרי את כל מה שרוצים וצריכים להבריח לעזה מבריחים מדי יום ביומו דרך המנהרות ברפיח. את כל השאר מקבלים גם ככה דרך מצרים וגם מישראל. הפעילים שרצו להגיע לעזה "להביע הזדהות" לא היו משנים בשום צורה את המצב בעזה, לטוב או לרע.

אז מה צריך היה לעשות?

אם הצורך לוודא שהספינות אכן מלאות בסיוע הומניטרי ותו לא, אין דרך פשוטה מזה - לפני ההגעה לעזה, כמה שיותר קרוב לחוף, באור יום מלא ועם שפע של כתבים ומצלמות טלוויזיה על הסיפון, חיל הים הישראלי היה עוצר את הספינות, בודק את תכולתן ואם הן אכן מלאות באוכל, תרופות ומצרכים - נותן להן להמשיך ליעדן. הכל בשידור חי לכל רשתות החדשות בעולם.

אם היו תוקפים את ספינות חיל הים (בין אם מעזה ובין אם מהספינות עצמן), זה היה משודר מיידית בכל העולם. אם אכן מדובר בספינות שכל מטרתן הוא הבאת מצרכים לעזה - כל העולם היה רואה שישראל היא מדינה הגיונית שנותנת למצרכים הללו לעבור.

ומה יהיה עכשיו?

קשה להגיד. אבל הפעולה הזו (וממש לא משנה מי ירה על מי קודם, במבחן התוצאה הפסדנו ברגע שנהרגו אנשים על הספינות הללו) מצליחה לערער עוד יותר את ההכרה בישראל כמדינה רציונלית ברחבי העולם. בארץ אוהבים להתנפח מגאווה/כעס על "הצביעות העולמית" ומעדיפים להתכנס בתוך עצמם עם דיווחים אוהדים והסברים עצמיים על "עד כמה אנחנו בסדר וצודקים" אבל בדיוק כמו שהתחלתי את הפוסט הזה - להיות צודק לא בהכרח עוזר לנו להגיע לשום מקום. להפך.