אחרי שנים של חיפושים הצליחו סוף סוף הורי הבלונדה לקנות את בית (קיץ) חלומותיהם. זה אמנם נשמע יוקרתי אך למעשה מדובר במשהו סטנדרטי למדי בשבדיה - חלק ניכר מהאנשים מחזיקים בנוסף לבית/דירה ה"קבועים" גם בית נוסף, לרוב באיזור מרוחק יחסית, ליד אגם, יער, אי (או כולם ביחד) בו מבלים חלק ניכר מחופשת הקיץ.

חלק מהבתים הללו יכול באמת להיות בדיוק זה - בית שמותאם רק למגורים בקיץ, ללא מערכת חימום מסודרת, ללא מים זורמים (ברז במטבח שמוביל ישירות לאגם ליד הבית) וללא שירותים (או, שירותי-בור עם תא שירותים עשוי עץ שיושב בחוץ). חלקם, כמו זה שהורי הבלונדה קנו, הוא בית לכל דבר ועניין הכולל את כל הנוחיות של בית מערבי (אינטרנט אלחוטי מהיר, טלוויזיה בכבלים, חימום גיאותרמי, חדר אמבטיה חדש ומטבח מצויד היטב) אבל עדיין נמצא באיזור מוריק, פסטורלי ושקט.

הבית יושב על שטח שנחשב ממוצע לבתי קיץ כאן (2500 מ"ר גן) ואפילו כולל משהו שאני אישית חלמתי עליו מאז שעזבתי את דרום אפריקה - בריכה (קטנה אמנם, אבל עדיין, ואפילו כוללת מערכת חימום ומערכת זרמים לאימוני שחייה), עם נוף ליער ולאגם הסמוך.

את רוב סופי השבוע שלנו, מאז שחזרנו מישראל, בילינו שם. לרוב רק עם הורי הבלונדה ולעיתים קרובות גם עם אחותה ומשפחת אחותה (בעל ותינוקת). אפילו הורי, כאשר ביקרו כאן לפני מספר שבועות, בילו את הספ"ש איתנו בבית הקיץ.

והנה לכם עוד דוגמא קטנה להבדל בין מעמד הביניים בין ישראל ושבדיה. הורי הבלונדה אינם עשירים, אף אחד מהם לא עבד במקצוע בו הרוויחו הון תועפות (שניהם למעשה עובדי מדינה), ללא ירושה גדולה מאף צד במשפחה ואף לא זכיה בלוטו. עדיין, הם הצליחו להגיע למצב בו בתחילת שנות ה-60 לחייהם הם יכולים להיות בעלים של דירה גדולה ומרווחת בפרבר שטוקהולמי וכן לקנות בית קיץ מפואר, ללא חובות אדירים ובלתי סבירים לבנקים (למעשה, רק על בית הקיץ יש הלוואה, וגם זה נלקח יותר משיקולים אסטרטגיים מאשר מהכרח).

ולקינוח, הנה כמה תמונות מסופי השבוע האחרונים:

חוף האגם הקרוב לבית כולל גם סירה שהוסבה למשחקי ילדים, מאוד פופולארי כשאתה (כמעט) בן 4

העגלה הזו היתה של הבלונדה ואחותה כשהיו ילדות, מאוד פופולארי אצל בני שנה ו(כמעט) חצי..

בגן הבית

נדנדה שהתקנו על אחד העצים

מכינים את הבריכה לשימוש ראשון בקיץ, ברקע רואים את הנוף

מקום מצויין לשפשף את יכולות הנסיעה על אופניים, עכשיו כשסוף סוף יש זוג גם בשבדיה

זה הנוף הנשקף באיזור, המקום הספציפי הזה כמה מאות מטרים מהבית

גשר עץ קטן שהפך לחביב מאוד על אינשם בזכות היכולת לזרוק ממנו אבנים למים

הנוף מהורנדה של הבית, לא רע בתור רקע לארוחת בוקר/צהריים/ערב