קטונתי מלראות את עצמי כאסטרטג גדול או נביא (אני, למשל, הייתי בטוח שלאחר השבץ של שרון פרס יהפוך לראש מפלגת קדימה, וכולנו יודעים איך זה הסתיים), אבל במקרה הזה פשוט אי אפשר להתעלם מהעניין.
קורא חדש (אני מניח) החליט לעבור על הבלוג הזה פוסט-פוסט (אשריו ובהצלחה, מדובר על יותר מאלף ומאה). זה גרם לי חשק לקרוא כמה פוסטים רנדומלים מהעבר עד שנתקלתי לפתע בפוסט אשר נכתב לפני עידן ועידנים - פברואר 2005.
עם זאת, קשה שלא לקרוא את הפוסט הזה, אשר נכתב כאמור לפני יותר משש וחצי שנים, ולהרגיש ממש כאילו הוא נכתב בחודשים האחרונים.
לדעתי זה מצביע על מה שכולם כבר יודעים - שהבעיה היא לא מאתמול ולא רק של הממשלה הנוכחית (למרות שלביבי ומשנתו יש חלק נכבד בבעיה, במיוחד לאור העובדה שהוא עמד בתפקידי מפתח ציבוריים כלכליים בחלק ניכר מהשנים של העשור האחרון) - מעמד הביניים בישראל פשוט לא יכול להמשיך להתקיים במצב הנוכחי ובשחיקה המתמשכת.
לכן לא משנה כמה טילים נופלים באיזור הדרום, המחאה חייבת להמשך עד שייתקבל סדר חברתי חדש אשר יעמיד את מעמד הביניים בחזרה במרכז המפה הפוליטית, ולא ישאיר אותו כפרדה שסוחבת את שאר המדינה ותו לא.
ולכן גם חובתה של הממשלה הנוכחית להתחיל ולתקן את המצב. לא לחכות לבחירות, לא לחכות למלחמה. עכשיו.