פעם אחרונה שדיברנו על ס' היתה לפני קרוב לשנתיים וחצי. מאז אותו בחור סנגלי הספיק להגיע לשבדיה, ללמוד מילה וחצי, להתגורר עם ס' (בדירת החדר הקטנה שלה בדרום שטוקהולם), בלי שום עבודה מסודרת או עתיד נראה לעין ("אולי הוא יוכל פעם להיות נהג מונית", אמרה ס' באיזו הזדמנות).

לפני שנה וקצת נכנסה ס' להריון מהבחור ולפני ארבעה חודשים נולד בן. כחצי מוסלמי-סנגלי חצי שבדי, אני מניח שהוא יעמוד בפני הרבה אתגרים בחייו, אבל עוד חזון למועד.

בכל מקרה, היום בבוקר מקבלת הבלונדה SMS מ-ס'. "אני צריכה הפסקה מט' (הבחור), הוא לא מוכן לחפש מקום אחר לגור בו ואני צריכה מקום להיות בו עם התינוק לפחות לשבוע, יש לך רעיון?".

הבה ננתח את ההודעה הזו. דירת החדר בה ס', התינוק והסנגלי גרים בה שייכת לס'. היא קנתה אותה, המשכנתא שעוד יש על שמה והיא זו שמשלמת (מהמשכורת הצנועה עד חופשת הלידה, דמי ההורות מאז שיצאה לחופשת לידה) את המשכנתא. לסנגלי כזכור אין הכנסה קבועה.

מעבר לכך, ל-ס' אין כלל קרובים בשטוקהולם. יש לה כמובן משפחה בשבדיה אבל רובה ככולה חייה רחוק מאוד מכאן (הקרובים ביותר חיים מרחק של 350 ק"מ). לסנגלי, לעומת זאת, יש כמה בני דודים וחברים אחרים (סנגלים גם כן) אשר גרים באיזור שטוקהולם.

למרות כל האמור לעיל, ולמרות העובדה שהיא זאת שמטפלת בתינוק (הוא הרי בא מחברה בה כל קשר בין הגבר לטיפול בתינוק מקרי בהחלט), הוא לא מוכן לצאת מהדירה, מה שאומר שהיא צריכה לחפש מקום אלטרנטיבי בשביל עצמה ובשביל תינוק בן ארבעה חודשים (כאמור מדובר בדירת חדר, כך שאי אפשר בדיוק לעשות "הפרדת כוחות").

מה שאומר שהחל מהיום בלילה יש לנו שני אורחים בבית. באופן רגיל לא היה לי ממש אכפת, אני בסך הכל מרחם עליה, אבל הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו, כשהטרול ואינשם סוף סוף ישנים שניהם (פחות או יותר) לילות שלמים ברציפות, זה תינוק בן ארבעה חודשים שמתעורר ובוכה בלילה ויעיר אותנו ואת הילדים.

אני מניח שכאשר היא תצטרך לעזוב בסוף השבוע הבא (אנחנו עומדים להתחיל לשפץ, מה שאומר שחדר האורחים יהפוך למחסן של הדברים שנוציא מאיזור השיפוץ) היא תסע לגור זמנית עם הוריה, אבל עדיין אני לא יכול שלא לחשוב עד כמה דפוק המצב בו היא נמצאת.

ואולי החלק הדפוק מכל היא העובדה שאני ממש לא מופתע שזה המצב.