במצרים, מוצאים בלוגריות שמתפשטות במחאה על היחס לנשים ובנסיון לשפר את מעמד האישה במדינות ערב.

בישראל, מוצאים רבנים שמודיעים כי על חיילים דתיים להמנע מ"שירת נשים" גם במחיר של מוות מול כיתת יורים.

בערב הסעודית, בין החשוכות בכל הקשור לזכויות אדם, מודיעים שסוף סוף יתנו לנשים זכות לבחור ולהבחר.

בארץ, מאות של משפחות (חילוניות!) מבלות ספ"ש שלם ללא מים בבתים בגלל שקבוצת חרדים במקום מונעת תיקון תקלה בצינור הראשי (כדי לא "לחלל שבת").

בתוניסיה, עולה מפלגה מוסלמית לשלטון בצורה דמוקרטית, לראשונה בהיסטוריה, ולמרות החששות מודיעה כי היא תשמור על חופש הבחירה של האזרחים כיצד לחיות את חייהם.

בישראל, הכנסת מציעה ולפעמים גם מחוקקת חוק אחר חוק אחר חוק אחר חוק אחר חוק אחר חוק אחר חוק שקוטעים עוד ועוד עמודי יסוד במהות הדמוקרטיה הישראלית (שגם ככה עומדת על כרעי תרנגולת) ומחליפה בשלטון רוב ביריוני ודורסני כלפי המיעוט.

יש עוד הרבה דוגמאות (הטרוריסטים, חלקם אף חיילים, שעדיין נקראים בשם המכובס "תג מחיר". פלפולים משפטיים אינסופיים על פינוי מבנים לא חוקיים של מתנחלים בשטחים, כאילו מדובר באיזו סוגיה משפטית סבוכה ולא בבריונות פושעת לשמה ועוד ועוד ועוד).

עצוב.