כפי שסיפרתי בפוסט על ברצלונה, שמענו בפארק גואל שני נגני ג'אז שהנעימו עד מאוד את זמנם של המבקרים.

למעשה, כל כך נהניתי מהמוזיקה שלהם שהחלטתי במקום סתם לתת להם יורו או שניים לקנות את אחד הדיסקים שהציעו למכירה.

באותו הערב, אחרי טיול ארוך ברחבי ברצלונה, הגענו חזרה למלון, מחכים שיעברו ארבע שעות עד שנצטרך לצאת לארוחת הערב במסעדה בה הזמנו מקומות.

אלו היו כמה שעות של אושר צרוף - בסוויטת המלון הנפלאה, עם המיטות הנוחות והאווירה הרגועה, אחרי אמבטיה חמה וארוכה עד מאוד נשכבנו במיטה, עם ספר ואייפד. רגועים, נינוחים. נשארו עוד שלוש שעות בלי שום דרישה או צורך לעשות דבר מלבד לחכות שיגיע הזמן ללכת לארוחה.

וברקע, שמנו במערכת הסטריאו של החדר את הדיסק הזה - מוזיקת רקע מושלמת לאווירה.

Bliss

היום, שבוע וחצי בסך הכל לאחר מכן (נראה כמו נצח).

הבלונדה בעבודה, אני בבית עם שני הילדים כי הגן של אינשם סגור והטרול (נגיד ש) חולה. במרתף עדיין משפצים כל שקולות הניסור/קידוח/דפיקה נשמעים כמעט ללא הפסק. בחוץ מזג אוויר אמיתי של נובמבר בשבדיה - 5 מעלות ו-Drizzle מעצבן של גשם שהוא לא בעצם גשם. ברקע, המון ענייני עבודה שצריך לתאם, לסדר, לדבר.

אבל לפחות, ברקע, שמתי את דיסק הג'אז, כך שבין דפיקה לניסור, בין בכי לתלונה, בין אימייל להחלפת חיתול, אני מצליח לתפוס שברירי רגעים מאותו אחר צהריים נפלא מהמלון בברצלונה.