הטלוויזיה הממלכתית השבדית SVT לוקחת ברצינות את תפקידה כ"כור היתוך חברתי" שמחנך לסובלנות ופלוריליזם. זה נכון במיוחד בכל הקשור לתוכניות ילדים (כמו שסיפרתי לכם, אחת מהמנחות הקבועות בתוכנית הילדים היומית יושבת בכיסא גלגלים).

בכל מקרה, היום בבוקר, בזמן שהילדים התלבשו וצפו בתוכנית הבוקר של הילדים בערוץ הממלכתי, הופיעה רצועת השיר הבאה. נושא השיר הוא "הכי טוב אם ייתנו לי להחליט" ומדבר על ילדה שרוצה שהכל יתנהל כפי שהיא רוצה. בבית, בבית הספר, עם האוכל וכו'.

עד כאן, הכל רגיל. עם זאת, וזו בדיוק הנקודה - ה"הכל רגיל" מראה לנו (וזאת תראו אם תצפו בקליפ) שהמשפחה של הילדה היא למעשה משפחה של אבא ואבא והילדה עצמה היא (מן הסתם) ילדה מאומצת שחורה. בצורה כזו, מחדירים כמובן את המסר שמדובר במשפחה נורמטיבית לחלוטין.

דוגמא נוספת לכך יצא לי לראות לפני כמה ימים בקליפ הזה ששמו "אני מתגרשת" ובו מסופר, מנקודת מבטה של ילדה, על כך שהיא "מתגרשת" מהוריה. או למעשה, שהיא חושבת שהכי טוב שהוריה ייפרדו כי הם ממש לא מסתדרים ואם הם ייתגרשו החיים של כולם יהיו טובים יותר. כמובן שהמסר שנכנס הוא לילדים שהוריהם מתגרשים - זה בסדר שזה קורה, ולפעמים אפילו עדיף. לא צריך להרגיש שהמשפחה שלך "לא בסדר" או שאתה כילד "לא בסדר" אם ההורים מחליטים להפרד.

יש עוד הרבה דוגמאות לא רק ברצועת השירים הזו (שמופיעה באופן קבוע) אלא לאורך כל התוכניות. אהבתי.

השבדים ידועים (בהכללה כמובן) כעם מסודר, ממושמע עם חברה בעלת חוקים מסודרים וכללי בטיחות נוקשים בכל הקשור לבטחון הציבור ופעילויות מסוכנות.

לכן נשגב מבינתי, למרות העובדה שאני גר כאן קרוב לשליש מחיי, איך דווקא ב-31 בדצמבר כל שנה פורקים כל עול והופכים את החברה המסודרת הזו לג'ונגל מסוכן במיוחד.

על מה אני מדבר? על כך שבניגוד לרובן המכריע של המדינות המתוקנות (לפחות אלו שאני מכיר), בשבדיה מתנהל ממכר חופשי, חוקי, פתוח וזמין לכל של זיקוקים לקראת ראש השנה. לא מדובר רק בזיקוקים קטנים כי אם גם במפלצות אימתניות, זיקוקים שיכולים להגיע לגובה של 100 או 200 מטרים, המכילים כמות נכבדה של אבק שריפה. 

כל זאת כאמור ללא שום פיקוח אמיתי (חוץ מהגבלת גיל, שלא ממש נאכפת, ל-18). מה שגורם לכך שבערב ראש השנה יוצאים החוצה אלפי אנשים שיכורים קלות (או כלוט) ויורים זיקוקים לכל עבר. לפעמים בתים נשרפים (בכל זאת, הרבה בתי עץ), לפעמים מכוניות נפגעות, לפעמים ילדים מאבדים עיניים או אצבעות ובאופן כללי ההרגשה היא שהמדינה השלווה והמסודרת הזו הופכת לכמה שעות לאיזור מלחמה אורבנית.

כל שנה מדברים על כך שיגבילו זאת, שזה מסוכן, שזה לא אחראי, וכל שנה לא קורה כלום. אי לכך ובהתאם לזאת, אני והבלונדה החלטנו שהשנה לא נהיה בבית בספ"ש הזה אלא ניסע לבית הקיץ. שם לפחות לא נחווה הרגשה של דרום לבנון ב-1982 במשך חלק ניכר של שעות הלילה בשבת (ויש רק לקוות שאף בן תשחורת קל דעת והדק יחליט לטווח דווקא את הבית שלנו).

שאלוהי הויקינגים יעזרו לשבדים (והנה לכם דוגמא מה ששבדי ממוצע יורה בליל ה-31 בדצמבר, וככה זה נראה ונשמע בשטוקהולם. להזכירכם - כל מה שאתם רואים זה אנשים פרטיים שיורים על דעת עצמם).