מעבר לאהבה הגדולה שאני רוחש למוזיקה אני מחשיב את עצמי, כמי שהתבגר ביחד עם MTV אירופה (בתקופה שהם עסקו בעיקר בקידום מוזיקה), כרוחש אהבה רבה לוידאוקליפים מוצלחים במיוחד. יש טובים ויש טובים יותר ויש הרבה הרבה גרועים. אבל הנה כמה שישארו איתי (כנראה) לתמיד.
וכהערת ביניים - את רוב השירים שמיוצגים בקליפים אני אוהב (ואף אוהב מאוד), אבל זה בהחלט לא מדד לכמה השיר עצמו איכותי, אלא עד כמה הקליפ מוצלח ועד כמה הוא מתחבר טוב לשיר.
כל כך הרבה מידע על חייה של ג'יל הבריטית. ראיתי את הקליפ, סביר להניח, מאות פעמים מאז שהוא יצא לפני קצת יותר מעשור, ועדיין אפשר ללמוד ממנו פרטים מעניינים.
אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה בה צפיתי בקלאסיקת הסטופ-מושן של פיטר גבריאל. הייתי בן 12, חטיבת ביניים וכחלק משיעור באומנות ויזואלית לקחו אותנו למיזאון אומנות מודרנית ברמת גן ושם גם נתנו לנו לצפות בקליפ הזה (שלמעשה יצא כמעט עשור מוקדם יותר). הצבעוניות, עושר הפרטים, הדמיון והקשר בין השיר, הקצב והתמונות פשוט הממו אותי. אני עדיין נהנה ממנו עד היום.
היצרתיות של אייג'יי (יחד עם יכולת הריקוד הנפלאה שלו) ביחד עם יצירתיות הבמאי הביאו את קליפ המופת הזה שהפך לקלאסיקה בערך 45 שניות לאחר שהוקרן בפעם הראשונה ב-MTV. למרות שכולם יודעים מהו הטריק הויזואלי (הקירות הם אלו שזזים, לא הרהיטים), זה לא מצליח לפגום בהנאה מהזרימה והקצב.
לא רק השיר הקצבי ביותר של שירלי וחבריה אלא גם בעל הקליפ המטריד והביזארי ביותר (וזו חתיכת מחמאה ללהקה שפרצה לתודעה העולמית עם הקליפ של Queer). פרשנויות יש למכביר, הסברים לא ממש.
רוב דוגאן הוא מלחין בחסד שזה לדקות התהילה שלו בזכות השילוב של הקטע Clubbed To Death בפסקול הרשמי של The Matrix (בעקבות שילוב המוזיקה באחת מהסצינות הזכורות ביותר של הסרט). הקליפ הוא יצירת אומנות משובחת עם אמירות חברתיות מרומזות משולבות במורכבות שגורמות אפילו לחבר'ה שהפיקו את ממנטו להזיע. כיף לצפות ולנסות להבין (ולנסות, ולנסות ולנסות).
אפשר לחשוב מה שרוצים על היפ-הופ אבל באסטה-ריימס עם הקצב המטורף שלו הפך את זה לכיף אחד גדול והקליפ הזה הוא אולי הצורה המוזקקת ביותר של העניין. צבעוני, קופצני ורועש. פשוט מעלה חיוך.
לדאפט פאנק יש לא מעט וידאוקליפים שנחשבים למעולים. עם זאת, מבחינתי זוהי הפסגה (למרות ואולי בזכות העובדה שבלי הקליפ, השיר די מונוטוני ומעצבן אחרי זמן די קצר). מעבר לקוריאוגרפיה המהפנטת הקליפ הופך למדהים כאשר מבינים שכל קבוצת דמויות בקליפ מגיבה רק לכלי נגינה אחד בלבד בשיר.
האחים מג וג'ק לבית ווייט ידועים כבעלי פטיש לויזואליות. כל קליפ שלהם מוקפד ומהקוצע ואפילו אתר הבית שלהם זועק כולו עיצוב מוקפד. אולי בגלל שזה היה שיר הפריצה שלהם, אולי בגלל תחושת ה-Deux Ex Machina שמקבלים מהקליפ - הוא זוכה מבחינתי להיות גולת הכותרת שלהם.
וכמובן, מקום של כבוד מגיע ל-Thriller שהיה פורץ דרך בכל כך הרבה מובנים שפשוט אין איפה להתחיל ו-Rockstar של ניקלבק פשוט בגלל שהוא כל כך כל כך כיפי.
ומה הקליפים האהובים ביותר שלכם? ספרו, אולי נלמד להכיר משהו חדש..