את הספ"ש האחרון בילינו בבית הקיץ (שהוא האמת בית שאפשר לגור בו כל השנה, אבל מהגדרות קבועות קשה להשתחרר).

בכל מקרה, בעוד שיום שבת היה שמשי וממש נתן הרגשה אביבית, יום ראשון החזיר דווקא את הרגשת החורפיות כשהתעוררנו לעולם לבן - ערפל, כפור וקרח מסביב.

טיול לאגם שליד הבית גם הביא חוויה שלפחות אני עד היום, בשמונה וחצי שנותיי בשבדיה, לא חוויתי בצורה כה ברורה - קולות האגם.

שכבת הקרח שנוצרת על האגם אינה אחידה בעוביה או בצפיפותה. שינויי טמפרטורה גורמים לשינויי לחץ שגורמים לרעשים שנשמעים יותר כמו משהו מסרט מד"ב מאשר תהליך טבעי לחלוטין של מים קפואים. אתמול, כנראה בגלל שינויי הטמפרטורה הקיצוניים שהיו החורף כמו גם בימים האחרונים, היה אפשר לשמוע זאת בצורה ברורה יותר מאי פעם, מה שהביא אותי להקליט את הסיפור:

מעבר לכך, הילדים גילו את חדוות פיצוח הקרח, טיפוס על סלעים ושאר פעילויות טבע שהפכו את סוף השבוע למהנה ביותר:

הבלונדה והטרול באימון ריסוק קרח אינטנסיבי

האגם בשבת, שמשי וחביב. אפילו ראינו כמה אמיצים שעוד מעיזים להחליק על הקרח באמצע האגם

הטרול עסוק במרץ בסידור מחדש של פני השטח של האגם

ביום ראשון לעומת זאת, סיפור אחר לגמרי - עולם לבן

מה שלא מפריע לפעילויות כמו לטפס ולרדת במעלה הסלעים והגבעות בסביבת הבית והאגם

הטרול התחיל, מה שכמובן אמר שגם אינשם צריך להתנסות (עם קצת עזרה, מסתבר)