קפצנו, הבלונדה, הטרול, אינשם אנד יורז טרולי לאיירץ הקויידש, בכדי לחגוג כמנהג בני דת משה וישראל עד ארוחת הערב הזאת עם הספר והשירים.

היה חביב וזו הפעם הראשונה שגם הטרול וגם האינשם השתתפו (אינשם בעיקר ברביצה משועממת על הבלונדה, הטרול בבליסת מצה כאילו אין מחר תוך כדי פליטת "דיינו" מעת לעת, פחות או יותר לפי התזמון בשיר).

גן בת הדודה שלי הגיעה ביחד עם בנה השני, בן הפחות מחודש. אפשר להגיד שאם היה לי ולבלונדה איזו צל צילו של ספק לגבי הרצון לעבור את החוויה הזו (של שנה א' עם תינוק חדש) שוב, כמה שעות במחיצת בת דודתי היקרה הזכירו לנו עד כמה אין מצב שנרצה את זה שוב. "אם וכאשר", לחששה הבלונדה, "זו תהיה ילדה בת שנתיים מקמבודיה". אני מסכים בהחלט (למרות שגם לגבי זה יש לי השגות, מבחינתי שניים זה די והותר).

מעבר לכך, אנחנו משתדלים להנעים את זמננו (כרגע הבלונדה, הטרול, אינשם אמי ואבי בדרך להשתתף בקציר חיטה (ברינה?). את התמונה של הטרול ואינשם על הקומביין בקיבוץ אני מניח שאוסיף כבר בפוסט הבא..

אז.. פסח שמח ומלא במוצרי חיטה מלאה!