הידיעה שהתפרסמה אתמול שסיפרה על העלייה לרגל אל עובדיה יוסף בכדי להתייעץ איתו על עניין איראן היא, לטעמי, תמצית מה שדפוק בדמוקרטיה הישראלית.

העובדה שאדם שאינו נבחר דמוקרטית, שאינו מאמין בדמוקרטיה או במוסדותיה, שחושב כי מאמיניו (ומצביעי מפלגתו) עדיף ש"יהרגו באוהלה של תורה" במקום ללבוש מדים, הוא הוא זה שאליו עולה לרגל הקצין הבכיר, כה עקומה וכה נוגדת את העקרונות אליה מושתתת כביכול המדינה שזה פשוט בלתי נתפס.

חלק מהמגיבים יגידו בוודאי שמדובר באדם שמהווה את המנהיג העליון של מפלגה גדולה וחשובה בקואליציה. התשובה הפשוטה שזו (שוב) עוד הוכחה לכך שהשיטה הדמוקרטית בישראל היא פארסה - מפלגה אנטי-דמוקרטית, גזענית שמושתתת על עקרון ההיררכיה המוחלטת והשלטון האבוסלוטי היא זו שמהווה את לשון המאזניים בדמוקרטיה הישראלית? האם זה נשמע סביר?

(ובכדי לסבר את האוזן - זה היה דפוק בדיוק באותה מידה כשרבין היה צריך אותם להסכמי אוסלו או כששרון היה צריך אותם להתנתקות).

שורש הבעיה כאן הוא העובדה שמאפשרים למפלגות לא דמוקרטיות בעליל להיות חלק מהמנגנון הדמוקרטי הנבחר. זה רעיון פסול מיסודו ועד שלא נשנה זאת, נמשיך להתנהל לפי מאוויהם ודעתם של ישישים חצי סניליים שאין הרבה הבדל בינם לבין האיטוללות של איראן.