הילדים שלי, ככאלו שגדלים בבית מעורב של אמא שבדית ואבא ישראלי, גדלים עם שירי ילדות שבאים משני המקורות.
בניגוד לשירי הילדות הישראלית, שתמיד חשבתי שיש רבים מדי מהם בהם האלימות והדוגמאות השליליות דומיננטיות (דוגמאות? "החמור הקטן", "במדינת הגמדים", "יהונתן הקטן", "הדוב הצהוב"), שירי הילדות השבדים, לפחות כמה ששמתי לב אליהם, בגדול מסתובבים סביב ריקודים, טבע, דמויות מוכרות ואפילו פיראטים אבל הכל מאוד חינוכי וחיובי ומחנך.
או כך לפחות חשבתי.
אחד השירים החביבים ביותר, שגם אני התמכרתי אליו בגלל הקצב, הוא שיר בשם Hajarna ("הכרישים"). גם הילדים ממש אוהבים אותו וזה היה אחד מהשירים הראשונים אותו הטרול למד לפזם בעצמו (לפחות את הפזמון).
אני מודה שמעולם לא שמתי יותר מדי לב למילים, רק לפזמון הקצבי בו.
אבל.. אתמול, לגמרי במקרה, עלה בנושא השיחה השיר הספציפי הזה. חיפוש מהיר בגוגל הראה שמדובר בשיר הרבה פחות תמים ממה שאפשר היה לחשוב.
ועכשיו נשאלת השאלה, מעבר לשירות הרע שזה עושה לכרישים (הרי הם לא באמת אוכלים בני אדם, לפחות לא באופן נורמלי), האם זה סוג השירים שרוצים ללמד ילדים בגיל הגן המוקדם? ומהו מוסר ההשכל? (כן, אני יודע, לא לכל שיר צריך להיות מוסר השכל ולפעמים זה פשוט משעשע, אבל עדיין לא ברור לי איך שיר כזה הפך למיינסטרים שנכלל פחות או יותר בכל אוסף שירי ילדים שקיים כאן).
הנה לכם תרגום הטקסט של השיר המקורי (יש די הרבה וריאציות עליו, כולן דומות למדי למקור), אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם:
הכרישים
היתה ילדה (דו דו, דו דו דו דו דו)
היה ילד (דו דו, דו דו דו דו דו)
הם שחו מהחוף (דו דו, דו דו דו דו)
והתרחקו עוד (דו דו, דו דו דו דו)
אבל אז באו..
הכרישים, הכרישים, הכרישים, הכרישים!!
ואבא כריש! (דו דו, דו דו דו דו)
ואמא כריש! (דו דו, דו דו דו דו)
וסבתא כריש! (דו דו, דו דו דו דו)
ומיני כריש! (דו דו, דו דו דו)
אבל אז באו..
הכרישים, הכרישים, הכרישים, הכרישים!!
הם לקחו זרוע (דו דו, דו דו דו דו)
ועוד אחת (דו דו, דו דו דו דו)
הם לקחו רגל (דו דו, דו דו דו דו)
ועוד אחת (דו דו, דו דו דו דו)
הם לקחו את כל הגוף (דו דו, דו דו דו דו)
ונהיה דם......
והנה גרסא מעט רוקיסטית של השיר (עם קצת יותר אברי גוף מבשיר המקורי, אבל המסר זהה למדי :) )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect
