כן, כן, ליידיז אנד ג'נטלמן - חזרנו מהכפור.

איזה כפור? אני לא יודע מי, אני לא יודע למה ואני לא יודע איך, אבל במשך שבועיים רצוף, מהיום בו דרכה כף רגלנו בטרמינל החדש (והמזעזע למדי, יש לאמר - מישהו מוכן להסביר לי מה עשו ב-30 מיליון הדולרים שניתנו ל"חברות תכנון בין לאומיות"? אין מצב שמישהו שמבין בתכנון מבנים, let alone תכנון שדה תעופה, נתן יד לתכנון של המפלצת חסרת ההגיון והפרקטיות המכונה "טרמינל 3") ועד הרגע בו נטשנו, לא הפסיק לרדת גשם.

ואיזה גשם! גשם זלעפות בתל אביב, שלג בצפון, אפילו גשם באילת!!

בנוסף לכל זה, הבלונדה חטפה איזה וירוס חביב במטוס ובילתה את כל השבוע הראשון עם שפעת קשה שלא ממש אפשרה לה לעשות הרבה יותר מלבהות בטלוויזיה ולקפוא מקור (ככה זה בארץ הקודש - כשיש 15 מעלות בחוץ, יש גם 15 מעלות בפנים). אני, כמובן, נדבקתי ממנה וביליתי את כל השבוע השני במצב דומה למצבה בשבוע הראשון.

ומה הבוטום ליין? שבועיים מבוזבזים - בלי נסיעה לאילת, בלי סיבובים לבדיקת מקום אפשרי לחתונה, בלי כמעט פגישות עם חברים, בלי יציאות לפאבים ומסיבות. נאדה. 90% מהזמן בילינו על הספה בסלון בבית הורי, בוהים בשלל הערוצים המשעממים עד מוות של HOT.

וכדי שלא יהיה סיום עצוב - ביום שחזרנו לשבדיה, בארץ השמש חזרה לא בחמימות אין קץ. זה בנוסף לעובדה שחזרנו לסופת השלגים החזקה ביותר של החורף האחרון כאן בשטוקהולם, מה שהוביל אותי למסקנה שאני למעשה צאצא של אחד מאלי החורף.

לפחות בשבדיה, מדינה נאורה שכמותה, אפשר להמיר ימי חופשה בהם היית חולה בימי מחלה (אין צורך באישור רופא אם זה מתחת לשבוע), כך שלפחות אוכל לנצל חלק מימי החופשה המבוזבזת הזאת בצורה קונסטרוקטיבית קצת יותר בזמן אחר.

אז עכשיו חזרנו לעבודה במרץ (הבלונדה התחילה לעבוד בבית חולים כאן בשטוקהולם), והפרוייקט הבא הוא סדר פסח עם הוריי שמגיעים לביקור עוד בערך חודשיים.