אז כולם בפייסבוק מספרים אילו 10 ספרים הכי השפיעו עליהם.

אני מניח שזו הבעיה בפייסבוק - אתה לא ממש יכול להכנס לעומקם של הדברים בסטטוס.

אז החלטתי להשתמש בפלטפורמה קצת יותר מרווחת בשביל שאוכל אולי לתת קצת רקע לבחירות שלי. אולי זה לא יעניין, אבל זה תרגיל מחשבתי חביב מבחינתי שמאפשר לי להתרפק על העבר ועל (חלק) מהחוויות שעיצבו את מי שאני היום.

Small Gods, Terry Pratchett

את סידרת Discworld גיליתי איפשהו באמצע גיל העשרה. הסאטירה החברתית, ההומור המושחז והנונסנס שמתובל בהשתקפויות של החיים האמיתיים היו תענוג בלתי נגמר. הסידרה (לפחות עד הספר ה-21 פחות או יותר) הצליחה לרתק ולהצחיק ולגרום לי לרוץ לקנות כל ספר שיצא איך שהוא הגיע לחנויות.

אבל, מכל הספרים הללו (שרבים מהם אכן נפלאים), יש אחד שעומד בפני עצמו כיצירת מופת - Small Gods.

לא רק שהוא אינו מחובר בצורה ישירה לשאר ספרי הסידרה (אשר מחולקים ל"סדרות" שקשורות לדמויות הראשיות שמופיעות בספרים - המכשפות, משמר העיר, האוניברסיטה הבלתי-נראית וכו') אלא גם שהוא מתעסק בנושא שהוא אולי הטעון ביותר מכל הנושאים שפראטצ'ט התעסק בהם - דת.

מבלי להרוס את העלילה למי שלא קרא - מדובר בספר שמלווה את משבר האמונה של נזיר בממלכה תיאוקרטית המאמינה באל האדיר אום ובמקביל, במשבר המאמינים (אם אפשר לקרוא לזה כך) של אותו אל אדיר.

הסיפור מושחז, הדמויות נפלאות והתיאור של כל הרוע, האטימות, הזדוניות, הצביעות והטיפשות שמעורבות בדת ובאמונה עיוורת באחרים מתואר בצורה נפלאה שמצליחה להצחיק ולזעזע במקביל.

הספר עזר לי לחדד את ההבנה וההכרה כי אני אתאיסט מוחלט וגמור שמאמין שמוטב היה לעולם הזה לו הדת היתה הופכת למוצג מוזיאוני ותו לא.

Lord of The Rings, JRR Tolkien

הספר ישב על המדף בבית הורי במשך שנים מבלי שפתחתי אותו. כשעשיתי זאת לבסוף הרגשתי, בתחילה, שמדובר בעינוי סיני. 100 העמודים הראשונים של The Fellowship of The Ring מתפתחים באיטיות רבה ביותר שנותנת הרגשה כאילו העלילה לעולם לא תתקדם לשום מקום. אבל.. כשצלחתי לבסוף את אותם עמודים והתמדתי גיליתי את הקסם האולטימטיבי. מה שנחשב (ובצדק) לספר (או טרילוגיית) הפנטזיה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם לא רק היתה סיפור קסום ומרתק כי אם השפיעה עלי וגרמה לי להסתכל על הצורך לפלס את דרכך בעצמך, גם מול מכשולים שנראים בלתי עבירים, כאתגר חיובי ולא כמשהו שצריך להמנע ממנו.

The Hitch Hikers Guide To The Galaxy, Douglas Adams

בדומה לטרי פראטצ'ט, דגלאס אדאמס (שאת הספר הראשון ב"טרילוגיה בחמישה חלקים" שלו קראתי כמה שנים טובות לפני שהכרתי את Discworld) פתח את עיניי - מעבר להומור, האירוניה והדמיון העשיר אדאמס הצליח לגרום לי להבין כמה חשוב להיות אינדיבידואל ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו אלא לשאול, לבקר ולנסות לשנות גם את מה שנראה בלתי ניתן לשינוי.

Fahrenheit 451, Ray Bradbury ו-1984 של George Orwell

אחיו החורג של 1984 מתעסק בעניין דומה ביותר אך מזווית אחרת, קצת יותר מד"בית אבל עדיין מטרידה בדיוק באותה מידה. הספר הזה ביחד עם 1984 גרמו לי להבין את חשיבות זכויות הפרט, האינדיבידואליות והסכנה שב"ויתור זוחל" על זכויות אלו כפתרון זמני (שהופך לקבוע) לבעיות שלא נוח לממשל להתמודד איתם. ספרים אלו עיצבו במידה רבה את השקפתי הפוליטית.

אוגוסטוס - ניצחונה של מתינות, צבי יעבץ

זו היתה הביוגרפיה המודרנית הראשונה שקראתי על אוגוסטוס (ומי שקורא את הבלוג הזה מזה זמן מה, יודע שאני מחשיב את אוקטוויאנוס כ-Role Model האולטימטיבי שלי). יעבץ מצליח להעביר את המסר שבשמו של הספר בצורה מעניינת וקולחת - שכדי להיות מנהיג לא מספיק להיות נחוש וחזק, חייבים גם לדעת לשכנע את אלו שמסביבך לתמוך בך ולהאמין במה שאתה מאמין בו. זה הספר שגרם לי להפוך ממתעניין באופן כללי בתקופת הרפובליקה המאוחרת של רומא למעריץ של אוגוסטוס ודרכו.

The Master and Margarita, Mikail Bulgakov

בדומה לדגלאס אדאמס וטרי פראטצ'ט, אני חושב שהספר הזה הצליח להעביר את הגיחוך שבמנגנונים כבדים ומסורבלים ומלאי חשיבות עצמית. אסור לקחת שום דבר יותר מדי ברצינות ואסור להאמין שיש "פרות קדושות".

House of God, Samuel Shem

ישנם בתי ספר לרפואה בהם אומרים לסטודנטים בתחילת הסמסטר הראשון שהם חייבים לקרוא את הספר. אם הם קוראים אותו עד סופו ועדיין רוצים להיות רופאים, אז כדאי להם להמשיך בלימודים.

למרות האווירה הסאטירית, הספר מתאר בצורה מדוייקת למדי את מה שהולך בבתי חולים רבים בעולם המערבי (כולל בישראל). מהיחס לפציינטים, מערכות היחסים בין הרופאים והמחלקות השונות ומה שעובר על הצוות הרפואי במהלך הימים, החודשים והשנים שהם מבלים בפנים. 

זה גם הספר ששכנע אותי שאני לא רוצה להיות רופא, למרות שכבר הייתי ב(תחילת ה)דרך.

Catch 22, Joseph Heller

לגמרי במקרה (אבל בטיימינג מושלם) קניתי את הספר מיד לאחר סיום הטירונות. כל מי שקרא יודע שמדובר במראה המושלמת לכיצד עובד צבא. וממש לא משנה אם מדובר בצבא ארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה או צה"ל בשנות ה-90. ג'וזף הלר הצליח לנתח בצורה מושלמת את האטימות, הטמטום, הזלזול בחיי אדם, כללי מוסר שמאפיינים כמעט כל אדם כאשר שמים אותו בעמדת כוח בלתי מוגבלת ללא בקרה מתאימה. הייתי סקפטי לפני, אבל הספר הזה עזר לקבע את חוסר האהדה שלי למסגרות נוקשות שאינן מסוגלות להתאים את עצמן למציאות ורואות עצמן כחשובות יותר מהפרט.