הבלונדה הלכה לישון.

עובדת קשה. ככה זה, כשרופאים, במיוחד כשמתחילים.

והיא מאלה שצריכות לפחות 8 שעות שינה בלילה, אחרת היא מסתובבת כמו זומבי במשך כל היום.

מזל שהיא לא רופאה בארץ, שם שוחטים את הסטז'רים ללא רחמים במשמרות של 36 שעות.

וככה אני מוצא את עצמי כאן. יש Third Watch בטלוויזיה אבל כמו רוב הסדרותשבילו עונה או שלוש יותר מדי על המסך, גם הם כבר עברו למחוזות המד"ב (החביב עלי באופן כללי, אבל יש גבול אפילו למה שאני מסוגל להבליג עליו, ומכונית תופת שנוסעת לתוך בית הלוויות בהלוויה של אבא של שוטר ואנשים עם נשק אוטומאטי שמרססים שוטרים בתוך בית חולים זה יותר מדי אפילו בשבילי).

בכלל, השבדים הם לא ממש "אנשים של לילה", ואלו שכן נהנים מחיבור האינטרנט המשובח כאן (24Mbit ב-250 ש"ח בחודש, למתעניינים, וללא מבינים, זה מהיר פי 15 מהאינטרנט הכי מהיר שמציעים היום בארץ), מורידים סרטים בתאווה או סתם מפתחים שלל וירוסים, משחקים או תוכנות (ככה סקייפי הגיעה לעולם למשל, וגם לינוקס).

ולכן רוב הדברים כאן (כולל מסעדות וכו') סגורים כבר בשעה 8 באמצע השבוע. יש פאבים שאולי יימשכו עד 10, 11 גג. וזהו. מת.

אפשר גם לקרוא, אבל אין לי ממש כוח עכשיו (ודווקא יש ערימה נכבדה למדי של ספרים בסטנד ביי).

אז מה עושים? מחרטטים בבלוג כדי להעביר את הזמן.

נו, שויין.

אני חושב שזה בהחלט הזמן ללכת לחפש איזו סמלה שאולי נשארה לה במקרר (קנינו שתיים היום, אני לא זוכר שאכלתי אחת עדיין והבלונדה לא גדולה מספיק כדי לאכול שתיים, אפילו כשמרעיבים אותה בבית החולים והיא לא מוצאת זמן אפילו לסנביץ' בצהריים).

שיהיה לי (בפוטנציאל) בתאבון.

בזאת מסתיים לו הפוסט חסר התוחלת ביותר שנכתב בבלוג הזה מעודו.

תוספת של חצי שעה אחרי

כן, היתה סמלה.

היה טעים.

מאוד.