לאור הקושייה בפוסט הקודם על הסמלה, החלטתי שסקירה קצרה על מאכלים מעניינים במדינה הזאת לא יזיק (ואולי אפילו יועיל למישהו?)

אז ככה, בתור התחלה, עם כבוד לחג הפסחא הקרב ובא, הסמלה (מתכון כאן)

לפי מיטב הבנתי, המסורת מדברת על כך שסמלה אמורים לאכול רק ביום אחד של השנה - Easter Sunday. בימים עברו, עת חגגו בני דת משה ובן הנגר, ההולכים בדרכו של הפורש הגדול (AKA לותר), נהגו בני שבדיה לבלוס סמלות (או ברבים בשבית : Semlor) כטוב עליהם (ואני מניח שבלילה שלאחר מכן להקיא את נשמתם מעודף קצפת, ממרח שקדים ובצק). היום, שבדיה היא מדינה חילונית למהדרין, וככזאת מותחת כל שנה את "תקופת הסמלה", שבימים אלו מתחילה כבר מיד לאחר תחילת השנה החדשה, וממשיכה עד לאמצע אפריל (מה שאומר, שלושה וחצי חודשים במקום יום! כופרים!). מה היא אמורה לסמל אני לא ממש יודע, וגם כשאביתי לשאול את דוקטורתי הבלונדית, קצרה ידה מלהושיע. אבל, אני בטוח שמי שינבור מספיק בגוגל, יוכל למצוא סיבה. (אבל בינינו, מי צריך סיבה לדחוס הר קצפת עם ממרח שקדים מתוק ואבקת סוכר מלמעלה?).

עוד מאכל מפורסם - Lussekatter

הלוסה-קטר (או בתרגום חופשי - החתולים של לוסיה. כן, אני יודע איך זה נשמע) הם מאפים חביבים מעותרי זעפרן, אשר בשל צורתם הם מזכירים חתול. החלק של לוסיה בא מקדושה סיצליאנית בשם Lucia שהשבדים אימצו לחיקם במסירות איו קץ וקראו לו, במקוריות רבה Santa Lucia. הקדושה החביבה נרצחה ויש מספר גרסאות בשאלת השאלות - "למה?" (גרסא חביבה עלי במיוחד מדברת על אדם שקינא בעיניה היפות ודרש לקבלן. היא, עלמה טובת לב שכמוה, הסכימה, עקרה במו ידיה את עיניה והגישה אותם כשי לבחור החביב. האלים, בראותם כי טוב, העניקו לה זוג עיניים חדשות דנדשות מודל 1534 מדהימות עוד יותר. הבחור, כמובן, לא פרייאר. ברגע שהוא ראה שיש לה עיניים יפות יותר הוא דרש גם אותן. כשהנאווה סירבה מעדנות, "עלה דמו לראשו" כנהוג לאמר במחוזותינו (או במחוזות כור מחצבתי) והוא, ללא גינונים מיותרים, שיחרר את רוחה מגופה למען יראו וייראו (ועל כך נאמר - טוב זוג עיניים בראש משני זוגות עיניים ביד). הסיפורים האחרים מלבבים בערך באותה מידה, מה שעושה את לוסיה לא רק קדושה אלא קדושה מעונה וזה, כידוע, טוב שבעתיים.

בקיצור, השבדים, בצר להם על דצמבר (מין חודש נבזי כזה, בו יש בממוצע 4 שעות אור ביום בשטוקהולם, וגם זה רק ביום טוב, והכל אפור ומגעיל, וחג המולד מוכן להראות את קצה אפו באיזור רק לקראת סוף החודש, ועבר חודש נובמבר שלם שמוכר, באופן רשמי וידוע, כחודש המחורבן ביותר בשנה לשהות בו בשבדיה), וקצת לפני שטקס הענקת פרסי נובל (10 בדצמבר כל שנה בשטוקהולם בירתנו לעולם ועד) הפך למסורת, החליטו השבדים בתחילת המאה הקודמת לאמץ את הקדושה לחיקם ולחגוג את חגה בכל 13 בדצמבר.

כחלק מהריטואל, תורגם השיר האיטלקי על הלוצ'יה, אורגנו טקסים (הכוללים, למרבה הזוועה ילדה מסכנה עם כתר נרות אמיתי על הראש כשמסביבה שלל ילדים וילדות בלונדים במלחצות שמזיכרות את הקו קלוקס קלאן בימיו הטובים ומחזיקים, כל אחד, נר שנראה כאילו נלקח היישר ממדורות שריפת המכשפות של האינקוויזיציה) וכמובן.. איך אפשר בלי אוכל. וכך הומצאו להן ה-Lussekatter (ושוב, נבצר ממני להבין את הקשר בין השניים, אבל זה טעים!)

גלוג (Glögg)

יין חם ומתובל היטב (מתכון בלינק ממעל) שמתחילים להכין אותו גם כן בזמן Santa Lucia (ע"ע). הולך יופי עם Lussekatter (וגם עם לביבות, בדקנו).

חשוב!

אין לבלבל בין גלוג לבין הגועל נפש ששותים בארה"ב בזמן חג המולד (היודע גם בשם Eggnogg).

Pepparkakor - עוגיות ג'ינג'ר

עוגיות מופלאות אלו הן גם כן "אוכל של דצמבר". כשמן, כן הן. עוגיות עם זנגביל. פשוטות להכנה, קלות לאפייה ויכולות לבוא בשלל צורות (וכמובן, אין לשכוח את בתי הג'ינג'ר המופלאים, כולל תחרויות שנערכות על עיצוב העניין כל שנה). אין הרבה מה לכתוב עליהם אני חושב. או שאני טועה?

Kräftskiva - "מסיבת סרטנים" (בתירגום חופשי)

טוב, זה לא ממש חג, אלא יותר מנהג. אבל נהוג ברחבי שבדיה לשלל חברים להפגש ערב אחד בבית (רצוי ליד אגם, בתוך יער. וכן, יש כאן כאלה בלי סוף). מביאים המון (אבל המון) שנאפס, המון וודקה, המון בירות. מוסיפים לזה הרבה סלטים ופשטידות ממינים שונים ומגוונים וכמובן - גולת הכותרת - הסרטנים. בדרך כלל מדובר או ב-Kräftor (ומכאן השם) או ב-Räkor (הידועים במחוזותינו כשרימפס) ובדרך כלל משניהם, והרבה. השרצים מגיעים כבר שלוקים ומוכנים לאכילה (כן, קרים, כן, צריך לקלף את השריון ושאר מריעין בישין לבד).

תוסיפו לעניין קישוטים סטייל "מסיבת יום ההולדת של גדי במקלט בכיתה ג'" (כן, כולל הכובעי ליצן על הראש), הרבה שירים מטופשים (בשבדית) והמון אלכוהול - וקיבלתם מסיבה עליזה שנמשכת לה בדרך כלל עד שעות הבוקר המוקדמות (ואין כמו להתעורר בשש בבוקר לצלילי פכפוכי ההקאה של החוגגים שקיבתם לא עמדה להם בשלושה ליטר וודקה, חמש עשרה בירות, שני ליטר שנאפס, אלפיים שרימפסים ומאה סרטנים, פלוס מינוס).

המלצה אישית  - להימנע מהשנאפס ולהתמקד בוודקה (פחות האנג אובר), וגם לזכור שבכל השרצים המופלאים הללו, לא משנה כמה הם טעימים אחרי בקבוק וודקה ושלל בירות, מכילים יוד. ויוד גורם לשלשולים והקאות. בתאבון (אבל במידה ;-) ).

זהו, לבינתיים. יכול להיות שיהיה חלק ב', אבל במועד מאוחר יותר.