ונתחיל מהסוף - לא יודע למה דווקא היום באה המוזה ואם היא תשאר. אבל, for what it's worth, הנה אני.

הילדים גדלים, הבלונדה ואני מזקינים ("השנה תהיי כבר בת 37, אמא!" אמר הטרול בשמחה רבה. מתמטיקה מאוד מעסיקה אותו בימים אלו) ועולם כמנהגו נוהג.

או שלא?

הפוליטיקה השבדית זוועה, הפוליטיקה הישראלית זוועה קטנה לא פחות. המזרח התיכון בכללותו זוועה גם בלי הפוליטיקה ואפריקה לא משתרכת הרבה מאחור. רוסיה מתעוררת, ארה"ב נרדמת, יפן מתחמשת ובצפון קוריאה יש מרתון פתוח לזרים (!!).

מצד שני.. כל דור חשב שהוא הדור הנורמלי האחרון, שאלו שבאים אחריו יחרבו את הכל ובכלל מי אלו האידיוטים שמנסים לנהל את העניינים ובעיקר מצליחים לחרב את כל מה שהשגנו בעמל כה רב?

יש לי הרבה על הלב והרבה על הראש, החיים טובים אבל מסביב לפינה תמיד נמצאת האפשרות שהכל בעצם יישתנה לגמרי. 

טייק איט וואן דיי אט א טיים.

(ולמען הסדר הטוב ושלוות הנפש רציתי לצרףתמונה מטוקיו בתחילת הסאקורה - פריחת הדובדבן - שצילמתי לפני שבועיים. זה מצויין לשלווה ולרוגע. אבל האתר הדפוק הזה, ימ"ש, מחרבש את העלאה אז תאלצו לדמיין).