בזמן שוטטי היום ברשת, נתקלתי בויי נט בדבר הבא:

התגובה הראשונית היא "איזו אירוניה!" ואז אתה מבין שזה באמת כל כך עצוב, שזה מצחיק (או להפך?)

בכל מקרה, עוד נדבך, קטן אמנם, מקרי אמנם, לא שונה בהרבה ממציאת תחזיות לשנת 2859 באמצעות דילוג אותיות בפרקי תהילים אבל עדיין עצוב.

בכל מקום יש מסכנים, בכל מקום יש חסרי מזל ובכל מקום יש את ה"דפוקים". השאלה היא, איזה מסגרת מוצבת מסביב לכל זה.

וההרגשה, לפחות שלי, היא שישראל לקחה בעשורים האחרונים (מסיבות שונות ומגוונות) את ארה"ב כמודל האולטימטיבי לחיקוי, ועושה כמיטב יכולתה כדי להדמות.

הבעיה היא, שישראל היא לא ארה"ב, וגם בהעתקה אנחנו כנראה לא ממש מוצלחים.

אמנם כמה דברים טובים קרו (תרבות ומודעות שירות משופרת, Fusion במזון, בקרות איכות, התקדמות טכנולוגית ועוד) אבל גם אנחנו מצליחים לקחת הרבה חרא (מישהו אמר בניית כבישים ללא הכרה? רק שבארה"ב עוד נשאר מקום אחרי שהם התפכחו לדברים אחרים, ובישראל פשוט ישאר משטח בטון אחד גדול) וגם מצליחים לשכוח כל מיני דברים.

מה למשל?

למשל, את "מוסר העבודה", אם אפשר לקרוא לזה כך, האמריקאי אימץ השוק שלנו בחדווה רבה : חוזים אישיים, חופשות מועטות, שעות נוספות לא כפי הגדרתן אלא כהכרח שמי שלא עושה אותו באופן קבוע נחשב under-achiever ובאופן כללי, אימוץ המנטרה "I live to work, I dont work to live". זאת בשעה שאת שאר הדברים שמקבלים יחד עם העניין בארה"ב (משכורות גבוהות עם יוקר מחייה נמוך ומיסים נמוכים) את זה, אעפס, קצת שכחו לאמץ.

בכלל, מדינת ישראל, כמו שכולם יודעים, פשטה את הרגל מזמן מבחינת מדיניות הרווחה. לא ממש משנות הסיבות, אבל הבוטום ליין הוא שבאימוץ הטוטאלי של הקפיטליזם (שאני בגדול כן תומך שלו, אבל בהחלט רואה הכרח להופכו ל"קפיטליזם סוציאליסטי") ללא תשתית מתאימה, מדינת ישראל הביאה וממשיכה להביא על עצמה אסון חברתי וכלכלי מדהים בגודלו.

מי ייתן ואתבדה, אבל כשמסתכלים מכאן, זה נראה שהמדינה כבר הפכה למקום שבו 8 "עשירונים" קיבלו על עצמם באופן קבוע את תפקיד "גזע העבדים" לטובת כלכלת שני העשירונים העליונים (או להקצין זאת יותר, לטובת המאיון העליון).

טוב היתה עושה מדינתנו הקטה (לפחות כפי שאני מבין ורואה את זה), לו היתה מנסה לאמץ את הגישה האירופאית לחיים (כפי שהיה ב-30 השנים הראשונות לקיומה, more or less), דהיינו You work to live, you do not live to work. העבודה חשובה, חשוב לייצר ולפתח ולהרוויח, אבל חשוב גם לחיות, וחשוב לקבל חינוך איכותי בחינם (בתמורה למיסים), וחשוב לקבל שירותי רווחה וחשוב לדאוג לכלל החברה שתתקדם "קדימה ולמעלה".

אין כאן מסקנות מהפכניות או הצעות מדהימות, סתם תהייה קטנה לגבי "איך זה ייגמר", ומה יקרה בדרך לשם.

(ולמען הסר כל ספק - אני דווקא בא מהצד ה"מרווח" של המפה, אני פשוט מאמין שדברים מהסוג הזה סופם "להפיל את הגג" על הראש של כולם, עשיר כעני).