פרק 8 - ענני סערה ונחיתה כואבת

כפי שנכתב, מספר שבועות לאחר חזרתי לארץ (וחזרתנו לשגרת האימיילים/טלפונים), עברתי אחר כבוד לדרום אפריקה. ההתקאלמות הראשונית היתה קלה משציפיתי, למרות שעד היום צרובים בזכרוני השעות בהם ביליתי בחדרי במלון בימים הראשונים, וכל כולי מוצף בהרגשה אחת ויחידה : אני רוצה את הבלונדה איתי.

אימיילים המשיכו לזרום כמים, וגם שיחות טלפון (יקרות להחריד) ארוכות למדי. אך כבר אז הרגשתי, ואולי בגלל זה התחזקה הרגשת ה"אני צריך אותה איתי", כי ישנן בעיות, ולא הייתי כלל בטוח שיקירת ליבי רואה אותי כחלק בלתי נפרד מעתידה יותר.

מה גרם לי לחשוב זאת? צורת התבטאות במייל כזה, צורת אמירת דברים בשיחה אחרת, הכל התחבר לי לכדי תמונה אחת - משהו לא טוב הולך לקרות כאן.

באותו הקיץ הבלונדה היתה אחראית על משלחת חילופי סטודנטים שהגיעה מכל העולם, כולל סטודנט לרפואה ישראלי אחד.

היא סיפרה לי בהתלהבות רבה על ידידותם ועל התעניינותו בקשר הלונג דיסטנס שלה איתי. ב"הכרותי עם החומר", וביכולת קריאת סימנים מוצלחת למדי (ובשיתוף העובדה שידעתי עד כמה נאיבית הגברת יכולה להיות), הבנתי מיד שההתעניינות אינה אקדמית בלבד, ואף ניסיתי להגיד זאת לבלונדה.

טעות.

ללא קשר אם צדקתי או לא, כבר הייתי צריך ללמוד אז שאסור להגיד כאלה דברים, כי האנטגוניזם שזה יוצר עולה על כל תועלת שיכולה לצמוח.

מפה לשם, התנהל הקשר בינינו על "מים סוערים", אך למרות הכל החלטנו כי יש להפגש שוב, והפעם במקום מגורי החדש.

התוכנית היתה לבלות שבועיים ביחד, באוגוסט 1999, בטיול ברחבי דרום אפריקה.

אוגוסט הגיע, וכולי הייתי חיכיון וציפיון למפגש המחודש. אני זוכר אותי עומד באולם הנוסעים של שדה התעופה ביוהנסבורג, עם פרח ביד (קיטש כנדרש), וליבי פועם בחוזקה.

הגברת בחרה לטוס באל על (דבר שמאוחר יותר יתברר כבעיה, אך מכיוון לא צפוי לחלוטין), כך שיחד איתה הגיעו ישראלים לרוב.

כשהיא יצאה לבסוף, נגשתי אליה ובאתי לנשק אותה. רפרוף השפתיים הקליל והלא מחייב מייד אמר לי שמשהו מאוד לא בסדר, כמעט עצרתי באותו הרגע כדי לשאול אותה מה העניין, אבל ידעתי שאין ממש טעם, ועדיף להגיע אלי הביתה קודם ולראות מה יילד יום.

את הנסיעה הביתה העברנו בשקט יחסי. אני נוהג בפקקי הבוקר של יוהנסבורג, והיא מסתכלת על הנוף החדש והלא מוכר.

הגענו הביתה, נכנסנו פנימה.

היא נכנסה לפני ואני אחריה, עם התיק שלה.

היא הלכה לאיזור הישיבה בסלון, והתיישבה על הספה.

אני, מצידי, הלכתי ועמדתי בצד השני, ליד המטבח.

ואז היא הסתכלה עלי, תפסה את מבטי, ופשוט אמרה : "באתי לכאן כדי להפרד ממך"

To be continued

כאן נמצאים כל החלקים הקודמים של הסיפור.