פרק 15 - החלטות זריזות, או שלא?

לבסוף, אחרי מספר ימים (או שמא היו אלה שבועות? לצערי איני זוכר), הגעתי להחלטה - צריך לפגוש את הבלונדה!

זה יהיה "מפגש מתקן" - גם של הפגישה האחרונה בפאריז (שהיתה, כפי שזכור, קטסטרופלית למדי), גם נראה אחד את השני שוב אחרי כל כך הרבה זמן (הימים היו ימי מרץ 2002, הפעם האחרונה בה נפגשנו הייתה ב.. פאריז, בקיץ 2000), וגם, לראשונה מזה זמן כה רב, היא מראה נכונות מצידה לחידוש פוטנציאלי של הקשר! (או, לכל הפחות, מודה כי היא חושבת על זה ורוצה מיוזמתה לנסות שוב).

באותם רגעים, לא ממש חשבתי על נ' (החברה בארץ, שבאותו הזמן הקשר שלנו לא היה בדיוק בשיאו) וגם לא על החבר של הבלונדה (שהיה בשבדיה בזמן הסימסטר שהיא עשתה בפאריז). כן, זה די מגעיל, אבל באותו הרגע פשוט לא היה לי אכפת - אני הולך לפגוש את הבלונדה!

דיברנו בבוקר, זה היה, למרבה ההפתעה (או שלא?) יום רביעי שוב הפעם. הודעתי לעבודה שאיני מגיע (כמה נוח לעבוד כיועץ ללא שעות עבודה מוגדרות) ונסעתי היישר לשדה, שם קניתי במיטב כספי כרטיס טיסה לפאריז לאותו הערב. מכיוון שזה היה לחלוטין last minute decision, לא היו כרטיסים לטיסה ישירה, והתחליף הטוב ביותר שמצאתי היתה טיסה על בריטיש אירוויז הם קונקשן בהית'רו.

התקשרתי לבלונדה שעה אחרי שסיכמנו כי צריך להפגש בקרוב, והודעתי לה חגיגית כי קניתי כרטיס טיסה, והערב אני אהיה בדרך אליה, כך שאגיע ביום חמישי בבוקר, ואשאר עד יום ראשון בערב - סוף שבוע ארוך לבחינה מחודשת של היחסים.

את שארית היום העברתי בחיוך גדול - קפצתי קצת לעבוד במשרד, ואז חזרתי הביתה לארוז שוב את הטרולי הקטנה כהכנה למסע.

אחר הצהריים יצאתי מהבית, נכנסתי לאוטו, ונסעתי לשדה.

עברתי את הצ'ק אין, ביקורת הדרכונים, הסתובבתי קצת בדיוטי פרי כדי להעביר את הזמן, ולבסוף התיישבתי לי על הספסל לפני השער, מחכה שיתחילו להעלות נוסעים למטוס.

אבל, כמו תמיד בדברים האלה, בדיוק *אז*, בעודי יושב וממתין שייפתח השער, בעוד הנוסעים מתאספים מסביב ואנשי צוות הקרקע מתחילים להכין את העמדה לקבלת הנוסעים, החלו לרוץ לי לבטים ומחשבות בראש.

To be continued

את הפרקים הקודמים אפשר למצוא תחת הקטגוריה "הבלונדה ואני - טלנובלה שקרתה באמת" מצד שמאל