מצד אחד אני מתלונן על חוסר המקוריות.

מצד שני, זה הזכיר לי סיפור קצר שקראתי פעם בשם "פילים עגומים" (Melancholy Elephants) של סופר בשם ספיידר רובינזון (שזכה על הסיפור בכמה פרסי ספרות מד"ב יוקרתיים). הסיפור בעצם מדבר בגדול, על עולם בו הפטנטים וזכויות היוצרים אינם מוגבלים בזמן.

הסיפור מומלץ בחום ואולי מדגים את הצד השני של הסקאלה - עד כמה שלא ננסה לחדש, תמיד נמחזר את מה שהיה קודם, זה בלתי נמנע בגלל שבסך הכל, הטווח בו החושים שלנו קולטים משהו שהוא "נעים לעין/אוזן/אף/פה" הוא כל כך צר, שאין ממש הרבה מקום למשחקים.