היום הייתי חלק, בזמן ארוחת הצהריים עם משפחת הבלונדה, מדיון סוער.

עיקר הדיון נוסב על ה-Husbil, ומכיוון שאיני יודע מה המילה המדוייקת בעברית אז אני פשוט אגיד : כזה

בכל מקרה, הורי הבלונדה קנו כזה husbil לפני מספר שנים. זה עסק לא זול, עולה בערך כמו בקתת קיץ מוצלחת בארכיפלגו של שטוקהולם (או סתם ליד או על אי באיזה אגם), או בקתת חורף הררית ליד אתר סקי מובחר. השימוש באוטו כזה, גם אם לא יקר במיוחד, לא ממש פרקטי (למרות שאירופה היא גן עדן לכאלה, עם תשתית מתאימה בכל מקום) - כי צריך לתכנן טיול, כי צריך לנהוג לכל מקום (ואם זה מצפון אירופה עד דרום איטליה למשל, כמו שהם עשו פעם, זה רחוק למדי).

הבוטום ליין הוא, שבשלוש שנים בהם יש להם אוטו, הוא היה מאופסן באיפסון חורף שבעה חודשים בשנה, ובחמישה בהם הוא לא היה מאופסן, השתמשו בו נטו מקסימום שבועיים עד שלושה בשנה.

בנוסף לכך דבר כזה, כמו כל רכב, מאבד מערכו מדי שנה בשנה.

ולכן, פתחו הבלונדה, אחותה (ובסיועי) בנסיונות שכנוע, כפי שכבר נעשה פעמים רבות בעבר, לגרום להורים למכור את הדבר המיותר הזה ולקנות במקומו בקתה חביבה כאן באיזור, או בהרים, או איפשהו. כי ככה כולם ישתמשו בזה הרבה יותר, כי זה שומר ועם מעלה את הערך, כי זה הרבה יותר פרקטי וכו' וכו'.

האם הצלחנו? אני באמת לא יודע, אבל כולי תקווה, כי הדעה האישית שלי שדבר כזה ממש, אבל ממש, מיותר (ולא צריך לראות About Schmidt כדי להבין את זה).