מעת לעת, יוצא לי לראות דברים בארץ שפשוט מרתיחים לי את הדם.

דוגמא אחרונה היא כל הסיפור על שוער נבחרת צרפת, שהודיע על ביטול הגעתו לארץ ולאחר מכן שינה את דעתו.

הדבר גרם לתגובות חריפות מעבר לכל פרופורציה, בצורה שרק מוכיחה את מה שהוא אמר : שישראל מדינה גיזענית, אלימה וכוחנית.

כמובן, שכחלק ממסע "כל העולם נגדנו" הסהרורי שמתרחש (שוב) בעשור האחרון, לכל אחד שמעז להביע איזושהי דעה שאינה תואמת את העמדה הישראלית, מוצמד מייד וללא שהיות תארי הכבוד "נאצי", "גרוע כמו היטלר", "אס אס", "אנטישמי" ועוד כהנה וכהנה שמות תואר משובחים.

מעבר לטיפשות שבדבר, מעבר לברוטליות הפראית של התקפה חסרת מעצורים על כל מי שלא מסכים על הדעה שלך ומעבר לוולגריות, זה פשוט עוד נדבך שמראה את הבורות הקולוסאלית של חלק כה גדול בציבור הישראלי.

הדבקת הכינוי "נאצי" לכל אחד שטוען שעל ישראל לסגת מהשטחים, הדבקת הכינוי "היטלר" לכל ארחי פרחי שאומר משהו שמתפרש בגנות ישראל, לא רק מזכיר לי את סיפור הנער והכבשים ("זאב, זאב"), אלא גם מראה עד כמה האנשים האלה לא יודעים כלום על ההיסטוריה של המאה ה-20, עד כמה הם רחוקים מתפיסה אמיתית של מה היו ומה עשו הנאצים, ומה היה ומה עשה היטלר. הדרדור של המושגים המפלצתיים הללו לשיחות יום יום וקללות לכל מי שלא מסכים עם דעה שלך - פשוט מחרידות אותי כל פעם מחדש, לא רק כבן למשפחת ניצולי שואה, אלא בעיקר בגלל העובדה שזה מאשש אצלי את מה שאומרים עלינו - שאנחנו הפכנו למדינה היסטרית ללא פרופורציה לשום דבר, שאנחנו שונאים כל מה שזז בלי לבדוק את העובדות ומקצינים את עמדתנו ותגובתנו מחוץ לכל פרופורציה כלפי כל צל, צילה של ביקורת, ללא קשר לאם היא לגיטימית או לא.

ועד כמה שזה עצוב, דברים כאלה גורמים לי לשמוח שהתרחקתי משם, כי אלה היו דברים בדיוק מהסוג הזה, שגרמו לי להחליט כי אני עוזב את הארץ in the first place.

וכן, אני יודע שכתיבת הפוסט הזה לא ממש תשנה משהו, אבל כמו שכתוב שם למטה, זה שחרור קיטור.