"מה עושים עם הסוף שבוע הארוך במאי?"

"לא יודע, צריך למצוא מקום לנסוע אליו, הבעיה היא שהכל כבר מלא, ננסה למצוא משהו של הרגע האחרון."

"בטח נשאר בבית בסוף ולא נעשה כלום."

"למה להיות כל כך פסימיים, אני בטוח שכמו תמיד, נמצא לאן ללכת.".

"ומה קורה עם החופש ביוני, אתה לוקח שבוע כשיש לי את השבוע שלי, נכון?"

"לא, את יודעת שלא, הרי אני לוקח שבוע אחד ביוני כדי לנסוע לארץ, הרי כבר דיברנו על זה."

"אז מה, אני אמורה לעשות משהו לבדי?"

"אף אחד לא אמר לך לקחת חופש בדיוק לפני מתי שהזמנתי את הכרטיסים, וכשהזמנתי לא ידעת מתי ייתנו לך חופש."

"וואט אבר. ומה לגבי יולי? לקחת חופש מתי שאני קיבלתי חופש, נכון?"

"אני לא יודע, פעם אחרונה ששמעתי על יולי אמרת שאת עוד לא יודעת אם תקבלי אז חופש ואם כן, אז כמה."

"בוודאי שאמרתי, אתה פשוט לא זוכר."

"אם את אומרת. בכל מקרה, אני עוד לא לקחתי חופש, אבל אני בגדול יצאתי מנקודת הנחה שזה יהיה השבוע השלישי ביולי."

"או קיי, אפשר להסתדר עם זה, ולאן נסע?"

"אני לא בטוח שנסע, הרי את זוכרת של' לא מגיע עם ההורים לפסח, ולכן הזמנתי אותו שיבוא במקום לבדו בקיץ?"

"אז הוא מגיע בדיוק באותו הזמן?"

"אני לא בטוח עדיין, אבל מן הסתם כשהוא יהיה פה אני צריך להיות בחופש - אני לא אשאיר ילד בן שש עשרה לבד במשך שבוע כשהוא בא לבקר את אחיו הגדול".

"מה זאת אומרת לא בטוח? הוא בא או לא בא?"

"הוא אמור לבוא, אבל צריך לדעת שיש לו כרטיסים קודם".

"ומה לגבי ספטמבר אוקטובר? דיברנו על לנסוע לאנשהו לשבועיים, אולי לאפריקה?"

"יש לי שבועיים חופש, כן, אבל שבוע אחד מזה אני רוצה להיות בארץ, אני לא יכול לפספס גם את פסח וגם את ראש השנה."

"אז יש לנו רק שבוע אחד? אי אפשר להספיק עם זה כלום."

"אולי נוכל לנסוע לשבועיים למקום אחר, אני לא בטוח, אבל אני מבטיח לנסות."

"אני יודעת שאתה לא יכול, אני יודעת שזה חשוב שניסע לשם."

"כן, אבל גם חשוב לי שנהנה ביחד מחופשה משותפת וארוכה מספיק כדי שנוכל באמת לנוח בה.".

"אז מה נעשה?"

"לא יודע, בואי ניקח את זה צעד צעד, זה כבר נהיה מסובך."

"אז מה עושים עם הסוף שבוע הארוך במאי?"