פרק 26 - שינויים ותוכניות

הקיץ חלף עבר לו, כפי שנכתב. גם הסתיו כבר בא לקיצו.

בחודשים הללו הספקתי בעיקר ללמוד שבדית, וזהו.

מסתבר שהגעתי לשבדיה פחות או יותר בתקופה הגרועה ביותר לאיש היי טק - הפיטורים ההמוניים באריקסון ובחברות נוספות קרו בדיוק בחודשי הראשונים במדינה, כך שביחד איתי נוספו למעגל מחפשי העבודה עשרות אלפי אנשי היי טק, שבניגוד לי דיברו את השפה באופן שוטף, הכירו אנשים וחברות ומקומות, והיו בעלי נסיון עבודה בחברות ששוק העבודה השבדי מכיר.

לא צריך לחשוב הרבה כדי להבין שלא ממש היה לי סיכוי למצוא עבודה, וכך היה.

שלחתי, להערכתי, כמאתיים וחמישים קורות חיים. קיבלתי תשובה על חצי, וכל התשובות, חוץ מאחת היו שליליות. התשובה החיובית היחידה הזמינה אותי לראיון, אותו עברתי, ואז לראיון שני, שלאחריו הודיעו כי אני אחד משלושת המועמדים הסופיים לעבודה (מבין יותר ממאתיים מועמדים ראשוניים).

חיכיתי וחיכיתי, עד שלבסוף הגיעה התשובה - לא. תודה רבה, אבל אני הייתי "מספר שתיים" מבחינתם, ומספר אחד רצה את העבודה.

וזה שבר אותי.

לא רק המצב הזה - הפעם הראשונה בחיי בה הייתי מובטל ולא מרצון, הסביבה הזרה דוברת השפה אותה עדיין לא הבנתי כל כך טוב, כל הרגשת הזרות שמעולם לא הייתי לי לפני, גם לא כשעבדתי במדינות אחרות מחוץ לישראל - אלא גם העובדה שמחוץ לשבדיה דווקא היה לי קל ביותר למצוא עבודה. היו לי שתי עבודות בארץ שהייתי יכול לקבל לו רק הייתי מוכן, הייתה לי הצעת עבודה עומדת מדרום אפריקה, לחזור לעוד סיבוב, היתה לי אפילו האופציה ללכת ולעבוד באנגליה. אבל רק בשבדיה, איפה שרציתי להיות - נאדה.

מתוך כל הבלאגן הזה, הגיע דבר חדש - הבלונדה נרשמה, במסגרת לימודי הרפואה שלה, לתוכנית חילופי סטודנטים עם אוגנדה. התוכנית הייתה בעצם שהיא ועוד שתי סטודנטיות מבית הספר לרפואה שלה יעברו ללמוד בקמפלה, בירת אוגנדה, לשלושה חודשים, יחד עם תלמידי בית החולים האוניברסיטאי בעיר.

היו המון התלבטויות על העניין - זו בהחלט "חוויה של פעם בחיים" מצד אחד, מצד שני - לעזוב לשלושה חודשים, והפעם להשאיר אותי כאן לבד? הסכמתי שתלך, רציתי שתלך, אבל לא ממש ידעתי איך אני אוכל להתמודד עם זה.

אין ספק, בשלהי שנת 2003, החיים המשותפים שלנו, אלו שהיו משאת נפשי במשך שנים, נראו פתאום לא רק מסובכים להחריד, אלא אולי אף בלתי אפשריים.

To be continued

את הפרקים הקודמים אפשר למצוא  ב"בלונדה ואני - טלנובלה שקרתה באמת" מצד שמאל של הבלוג