אתמול עמדה אמא במטבח ובשלה רוב היום, בעזרת אבי (שעזר בעיקר בישיבה על הכורסא וקריאת הספר האחרון של מי שהופך במהירות לג'ון גרישם החדש, עם כל המשתמע מכך - דן בראון) ועזרתי.

חוויה מעניינת, אין ספק. הרי אני מכיר את אימי כל חיי (+9 חודשים), אבל כל הסיטואציה שהיא מבשלת אצלי בדירה, זה עוד לא קרה מעולם, והיה ביזארי למדי.

אבל.. בסופו של דבר, כל מה שהיה אמור להיות מוכן אתמול הוכן, וכל מה שהיה צריך למצוא נמצא, והכל בא על מקומו בשלום.

לאחר מכן - ההורים יצאו עם הורי הבלונדה לדאבל דייט - אין לי מושג עוד איך זה נגמר, אבל אני אופטימי.

והיום - ההורים אמורים להגיע אלינו כל דקה, עם אבא שיתפוס את מקומו כ"מסדר האירוע" (קרי, סביר להניח שיחרב לנו את כל הבית בהזזת רהיטים מאסיבית וכמובן, סידור הצלחות על השולחן בדיוק של מילימטרים), ואמא שתמשיך את ההרפתקאות הקולינריות מיום האתמול.

אבל.. אחרי הצהריים, אז יגיע המתח לשיאו, עם קרוב האירוע. אמורים להיות לנו 11 אורחים בסך הכל, 6 שבדים ו-5 ישראלים. ההורים מתעקשים על קריאת ההגדה (למרות החילוניות הכשרה למהדרין של כל משפחתי), ואני אמון על מדידת מצב רוח הקהל, כדי לדעת מתי לחתוך את העניין לטובת הסיבה האמיתית שלשמה יהודים מתכנסים בחגים - האוכל.

אין ספק שיהיה מעניין, והפוסט המתאר את העניין ייכתב, כך אני מקווה, בלילה או מחר.

חג שמח לכולם.

(ואם אנחנו בענייני כשרות וכאלה - אמי, שפתאום החליטה לקבל את עצמה את תפקיד הרבנית ד'בית פרפקט, הודיעה כי מצבור הבירות הנאה שהכנתי לערב אינו כשר, ולכן אינו יכול לשמש כדי להרוות את צמאון המשתתפים. היהודים האלה, מה אני אגיד לכם, רק לסבול הם יודעים).