לפני מספר ימים יצא לי לראות את - Der Untergang - הסרט הגרמני המדובר המתאר את ימיו האחרונים של היטלר ומקורביו בבונקר בברלין.

הסרט, רובו ככולו, מלבד קטע קצר בהתחלה, מתרחש בברלין ההרוסה והמופצצת, בימיה האחרונים של הלחימה מול גרמניה הנאצית, כשהרוסים כבר כובשים רחוב אחר רחוב בבירה הגרמנית, והיטלר וקומץ מנאמניו נמצאים בבונקר ליד הרייכסטאג.

אני, באופן אישי, מאוד אוהב היסטוריה. שתי התקופות המעניינות ביותר מבחינתי הן תקופת רומא המוקדמת (לפני הקיסרים) והרייך השלישי - קראתי הרבה ספרי היסטוריה על העניין, ואני תמיד שמח לקבל מידע חדש וללמוד על הנושא.

לכן, מאוד ציפיתי לסרט. שמעתי כי יוצרי הסרט עשו כמיטב יכולתם לא ללכת בדרך ההוליוודית של דרמטיזציה והקצנה, אלא ניסו ליצור סרט קרוב ככל האפשר למקור ההיסטורי ולשחזר, עד כמה שאפשר, את החיים בימים האחרונים של היטלר בבונקר ובסביבתו.

אין ספק - הם עשו עבודה טובה.

מעבר למראות ברלין המופצצת, הבונקר הדחוס, ההרג וההרס, כמותם ראינו בעשרות ומאות סרטים, הסרט מצליח לשדר תחושה של אותנטיות - לא רק במראות, אלא גם, ואולי בעיקר, באנשים.

השחקנים, ובראשם ברונו גאנץ (שמשחק את היטלר) נותנים משחק שממחיש בצורה בהירה ומזעזעת כאחד את הטירוף עם ההיגיון, את השקט עם הסערה, את הנימוס והאדיבות ביחד עם המפלצתיות והרוע, והכל בצורה אמינה לחלוטין.

ברונו גאנץ מתעלה מעל כולם בעניין הזה - לא רק שהצליחו לשוות לו דימיון מדהים למקור מבחינת מראה חיצוני, אלא שהוא סיגל לעצמו שפת גוף, צורת דיבור ומבטא שעושים אותו להיטלר הכי אותנטי שיצא לי לראות אי פעם באיזשהו סרט.

גם האנשים מסביבו - הקצינים הבכירים, הנשים (אווה בראון, אישתו של גבלס, שתי המזכירות האישיות שלו, כולל טראודל יונג וכו' - המזכירה שבעקבות כתיבת הזכרונות שלה התאפשרה עשיית הסרט הזה) - מצליחים להעביר שלל רגשות  שמצליחים בהחלט לעבוד על הצופה.

וכאן, אני חושב, מגיעה הנקודה המיוחדת ביותר של הסרט - הסרט מצליח לגרום לך לגועל ורתיעה מהאיש ופועלו, אך, באותו הזמן - מצליח בסצינות מסויימות לגרום לך להבין שגם הדיקטטור הנורא ביותר (או אחד מהשניים, יש ויכוח די רציני אם סטאלין לא היה קצת יותר נורא, ואפילו יש על זה בדיחה פנימית קטנה בסרט) היה, בסופו של דבר, בן אדם. בן אדם חולני, מעוות, קיצוני בצורה מחרידה ומלא בשנאה תהומית בצורה שכמעט אי אפשר לדמיין, אבל, בן אדם. עם פחדים, עם אהבות, עם אכזבות, עם רגשות - לא פלקט של אכזריות ורוע כפי שנוטים להציג אותו כמעט בכל מקום.

ופה הכוח של הסרט - אני יודע כי רבים (בארץ, לפחות), התרעמו על כך שמעיזים להציג את היטלר כ"בן אדם" אבל לדעתי דווקא העובדה שאתה מצליח לראות את האדם מתחת למפלצת, ולהבין כי הוא אכן היה בן אדם, ולא איזה יצור רוע על טבעי - גורם לך להבין טוב יותר עד כמה מזוויע מה שהוא ועושי דברו עשו, ועד כמה מצפונם היה נקי וחף מרגשות בכל הקשור לפשעי הרייך השלישי, בעוד שבכל דבר אחר, הם היו בני אדם כמוני וכמוך, עם צרכים, רגשות, מאווים, מחשבות ואפילו, מצפון.

תוספת לביקורת לאחר דיון על הפוסט

הסרט מראה את הימים בהם, למרות שהוא מבין שהכל קרס, היטלר עדיין חי בהכחשה עד הרגע האחרון וכמעט גם לאחריו - ומציג איך לא רק הוא אלא כל אנשי המפתח והאנשים מסביבו, לא ראו בכלל בזוועות אותם הם ביצעו פונקציה בכל הקשור להתנהלותם מול בנות הברית (כגון הימלר, שהאמין עד הרגע האחרון שהוא פשוט צריך "לשבת לסגור עניינים עם איזנהאואר" ואז הכל יהיה בסדר).

הסרט מצליח גם להחדיר, בצורה שאף סרט אחר שראיתי לא הצליח, עד כמה אדישים הם היו לזוועות שהם ביצעו, עד כדי כך שגם כשהבינו כי הכל נופל מסביבם, אף אחד מהם לא הרגיש צורך לחשבון נפש.

**ספויילר לסרט **
הסרט גם מצליח להראות את טירוף המערכות המוחלט של האנשים שהפכו את הפיהרר ל"חצי אל" - ולא מדובר באנשים שראו אותו רק מרחוק, בלתי מושג ובלתי נתפס, אלא גם אנשים שראו אותו ביום יום, וראו כי רק בן אדם, ולא רק זה אלא בן אדם עלוב - ועם זאת לא הצליחו לעמוד מולו, ואף הורידו עצמם השאולה יחד איתו, כאשר הוא החליט ש"הכל אבוד" (כשהדוגמא האמיתית והמזעזעת ביותר לכך היא בני הזוג גבלס - שרצחו בדם קר את ששת ילדיהם הקטנים לפני שהתאבדו, שעות ספורות לאחר התאבדותו של היטלר).

לסיכום - מומלץ בחום - ואם יחליטו לא להקרין את זה בארץ, קחו ב-DVD.