לאלו מכם שלא מעודכנים בעניין, אתמול התפרסמה הכתבה הזאת במעריב ואתר NRG.

תוך 24 שעות, היא קיבלה יותר מ-2500 תגובות, רובן ככולן מביעות תמיכה גורפת בכתוב.

וזה לא כל כל מפתיע, אני חושב. אני גם חושב שכל אחד שקורא את הכתבה הזאת מהנהן בראש, מסכים עם הכתוב, אבל לא מופתע מכלום.

למה?

אולי בגלל שכולנו יודעים שזה המצב - שהמשטר בישראל הפך להיות מהמושחתים שבמשטרים המערביים, שהבינוניות, האנוכיות, האגוצנטריות ומשחקי הגאווה הפכו להיות העיקר. אין שום תכנון לטווח בינוני (שלא לדבר על ארוך), אין שום אידיאולוגיה, אין שום ערכים (מלבד ערכי הקידום העצמי ויוקרה) ואין שום בושה - איש הישר בעיניו יעשה, ודבר לא יעצור בעדם.

או, אולי כן?

לפי התגובות לכתבה, נראה שיש חלק לא מבוטל בעמנו (מן הסתם, כל אותן אלו שלא משתתפים בחגיגה, ואלו הרוב, למיטב ידיעתי) שחושב בדיוק ככה.

ולכן - יש מקום ודרך לשינוי. השאלה היא, האם בטטת הכורסא הישראלית, שכל כך אוהבת לקטר וכל כך שונאת לעשות, אכן תקום ותעשה מעשה? אכן תבער את נגע מרכזי המפלגות המושחתים, חברי הכנסת הרדודים, השקרנים והמתרפסים, המינויים הפוליטיים המסריחים וסוף סוף תנקה את האורוות?

כן יהי רצון.

(והנה לכם מאמר ההמשך שהתפרסם היום)