פרק 30 - החלטות, הכנות, צרות ומריבות

בפרק הזה יעשה משהו שלא נעשה לפני כן בטלנובלה - אאלץ לדלג על חלק מהסיפור.

כן, מה לעשות, אמנם הבלוג אנונימי, אך רק בחלקו, ויש דברים שצריך לשמור לעצמך, גם כשמנסים לספר לעולם מה קורה.

לכן, תסלחו לי אם תחסר חתיכה קטנה בסיפור, ונסתפק בעובדה שחזרתי מאוגנדה, ובעקבות דברים שונים שקרו, החלטתי, והבלונדה שוכנעה גם כן, שהדבר הנכון בשבילנו הוא לא שאשאר בארץ ושהיא תצטרף אלי בצורה לא ברורה, אלא שאחזור לשבדיה.

ההכנות היו בעיצומן - היה כבר כרטיס טיסה, היתה עבודה שחיכתה לי (כן, אחד מהצעות העבודה הרבות מספור שפניתי אליהן כשעוד גרתי בשבדיה הפכה לבסוף לתשובה חיובית, שהפכה לרלוונטית כאשר הבנתי שאני חוזר לשבדיה).

אלו היו הימים האחרונים שלי בארץ, היה עוד שבוע בערך לטיסה. כמעט חודש וחצי עבר מאז שחזרתי מאוגנדה, כמעט חודש וחצי מאז שראיתי את הבלונדה.

מרחק לא עושה טוב לזוגות, במיוחד כשאחד מבני הזוג נמצא בארץ זרה, מוזרה, ללא הסביבה המוכרת, החברים, המשפחה.  זה גורם לאדם לעשות דברים שבאופן נורמלי הוא לא היה עושה, לחשוב דברים שבאופן רגיל הוא לא היה חושב ובגדול - להפוך את החיים למסובכים הרבה יותר.

כך שאת יום העצמאות של 2004 ביליתי, ביחד עם חברי הטוב ר', בהרגשה לא ברורה לחלוטין - הנה אני בדרך צפונה בחזרה, תוך שלושה חודשים בסך הכל מאז שעזבתי את הכל כדי לחזור לישראל. שוב מוותר על עבודה, על חברים, על משפחה, כדי להתחיל את פרק 2 שם בשבדיה הרחוקה, ואני מרגיש כאילו בוחנים אותי עד קצה גבול יכולתי, ואולי קצת מעבר.

כמה שיחות לא קלות, אבל ההחלטה נפלה והיתה סופית - אני עובר.

המצב בשבדיה לא היה קל - הגעתי שבוע לפני התחלת העבודה. הדירה שלנו היתה מושכרת לדייר משנה, שהלך לפנות את הדירה רק במהלך הקיץ (כמו שזה נראה), כך שגרתי אצל הורי הבלונדה. אמנם היה כבר מאי, אבל מזג האוויר לא היה מהמשובחים, כך שירד גשם ללא הפסקה. בנוסף לכל אלה - הבעיות עם הבלונדה, למרות שלא חזרו על עצמן באותה אקוטיות כמ שהיה לפני שנסעתי, המשיכו להטריד את מנוחתי.

מה זה כלל? שיחות ארוכות בין יבשתיות אל תוך הלילה, ואל תוך הבוקר. הרגשת חוסר אונים, הרגשת "מה לעזאזל אני עושה כאן?" ויותר מכל - געגוע מטורף לאשה של חיי - האשה שבגללה הסכמתי פעם שנייה לעזוב את הכל.

חמישה שבועות - הגעתי לשבדיה חמישה שבועות לפני מועד החזרה המיוחל של הבלונדה, ואני יכול להגיד שבמבט לאחור, אלו היו חמשת השבועות הארוכים ביותר של חיי.

To be continued

את שאר פרקי הטלנובלה אפשר למצוא ברשימה מצד שמאל של הבלוג