את שבוע שעבר ביליתי במינכן, את זה רובכם יודעים.

אז מה בדיוק הלך שם? הרבה מאוד דברים. חשבתי הרבה על איך בדיוק אני אכתוב את הפוסט על זה, כשכל כך הרבה דברים קרו שם - גם מבחינה אישית, גם מבחינת עבודה, גם מבחינת הנאה (בכל זאת, הייתי בשתי ערים שלא יצא לי לבלות בהן קודם - ציריך ומינכן, ושתיהן התגלו כיופי של מקום.

אז.. החלטתי לעשות "סיפור בתמונות", מתוך ה-100+ שצילמתי, ולנסות לחבר לכל אחת קצת מידע.

החלטה מוצלחת? אולי, אולי לא, אבל זה מה יש.

את הטיסה משטוקהולם למינכן עשיתי עם קונקשן בציריך. טפשי למדי, כי זה הפך טיסה ישירה של שעתיים למסע של כמעט 12 שעות בכל כיוון. הבונוס היה, שהיו לי 4 או 5 שעות בכל כוון להסתובב לי קצת בציריך. כבר ביציאה משדה התעופה ראיתי את השלט הבא. גאווה לאומית (תרתי משמע)? לא יודע, אבל בכל זאת היה מעניין לראות את השלט הזה בתור פרסומת ראשונה בהגעה משטוקהולם לציריך.

זוכרים את הפרות של תל אביב (שהועתקו מניו יורק)? את האריות של ירושלים? אז עכשיו גם לציריך יש כזה קמפיין - אבל עם שני הבדלים קטנים - אחד, הקמפיין כולל דובים בלבד (סטייל Teddy bear). ודבר שני - יש ה מ ו ן . מאות, אלפים. אני לא יודע כמה, אבל כל העיר מוצפת בהם - בממוצע כל 5 מטרים תמצאו דוב. וכמובן, כולם שונים אחד מהשני. צילמתי כמה דוגמאות מובחרות שנראו לי מוצלחות למדי. כמו הדוב הזה למשל, שיושב לו על מרפסת של בית מפואר מאוד בלב ציריך:

הגיעה העת לנוח, מצאתי בית קפה משובח (מסתבר שזה מוסד שקיים כבר 250 שנה בתור שוקולטייר/קונדיטוריה). מסוג המקומות בו כל דבר מוגש על מגש כסף עם שלל אביזרים שמעולם לא ראיתם. בכל מקרה, לקינוח הזמנתי משהו לא בלגי בעליל - בננה ספליט. היה מדהים, היה נפלא, היה מצויין. מספיק מצויין כדי שאצרף תמונה. רק חבל שהיא לא מעבירה את הריח והטעם.

אחרי בית הקפה הסתובבתי עוד קצת, הנה עוד דוב, הפעם בסגנון א-לה-סיליקון

והדוב הזה הוא דוב טובלרון, כמו שלא ממש קשה לנחש

דוב גאנש. מי צריך את הודו כשיש את ציריך?

בתערוכה שבה הייתי, במרכז הכנסים הענק של מינכן, עמדה בכניסה המשאית הזאת של מרצדס. למה זה מעניין? אני לא יודע למה זה מעניין, אבל היא נראתה מספיק "שונה" כדי שאחשוב שהיא שווה תמונה (שימו לב, למשל, לווישרים - שלושה שמורכבים בעיגול, ובעצם מסתובבים על החלון כדי לנקות אותו).

בערב - ארוחה עם קולגות במסעדה בווארית טיפוסית, לא רחוק מהמלון. כאן בתמונה אנחנו עם הבירות הראשוניות - לא משהו רציני, חצי ליטר הכוס. במסעדה הזאת גם גיליתי את הבירה הפייבוריטית החדשה שלי - Franzinskaner Weissbier. ה-Weissbier, מסתבר, זהו "זן" שונה של בירה, שאינו Ale ואינו Lager. הוא בהיר כמו ה-Lager אבל עשיר בטעם ובמרקם כמעט כמו Ale (אבל בלי המרירות) - בקיצור, טעים, נעים ומרווה. מזל שקשה להשיג כאלה כאן בשבדיה, אחרת הייתי שותה אותם בלי סוף.

מנה ראשונה של אחד נסועדים - אלו נקניקיות חזיר מיוחדות שמוכנות טריות על המקום ומבושלות. נראה לא משהו, אבל אני יכול להבטיח לכם שהטעם - גן עדן (אני אישית אכלתי מרק אספרגוס מוקרם עם קרוטונים למנה ראשונה - לא שאני מבין מה הקשר לבאווריה, אבל היה טעים מאוד).

והנה מבחר של מנות עיקריות - בשר ותפוחי אדמה שולטים בנוף, כצפוי.

והנה המנה העיקרית שלי - קערה מלאה בכל טוב, בשר מוכן ב-4 אופנים שונים. יאמממ.

והנה מראה המסעדה - בווארי טיפוסי. הרבה עץ, הרבה פיתוחים בעץ, בלי הרבה אור.

בגלל הבוס האיטלקי, קינחנו בשוטים של גראפה ואספרסו - חזרנו למלון שיכורים למדי ומרוצים מאוד.

במהלך התערוכה גם צריך לאכול - את הנקניקיות הללו (ביחד עם כוס של חצי ליטר בירה, כמובן) מחרו ב-4 יורו. לא זול, אבל מספיק גדול ומספיק טעים כדי להספיק לצהריים.

וכאן הדוכן - כמו שאתם רואים, לא רק נקניקיות, אלא גם חזיר שלם שמסתובב לו בהנאה (?) על הגריל - ונמכר בלחמניה למי שרוצה לגוון מהנקניקיות.

וכאן מופע רחוב ביציאה מהיריד - ואני חשבתי שדברים כאלה לא קיימים יותר.

וכאן קצת ממראות מינכן - במרכז מינכן יש מבחר עצום של קתדרלות ומבני ענק, בתי קפה, מסעדות, בתי בירה, מועדונים, והכל מלא עד השעות הקטנות של הלילה ושוקק חיים. כל כך שונה משטוקהולם.

כשהסתובבנו בעיר היה פסטיבל כלשהו, שכלל הרבה מאוד אנשים בלבוש מסורתי.

והנה עוד קצת מרכז מינכן, בשעות הערב.

ועוד קתדרלת ענק. ספרתי 4 במרחק של 100 עד 200 מטרים אחת מהשנייה.

והנה להקת רחוב מונגולית - כאלה עוד לא יצא לי לראות מנגנים, וגם המוזיקה היתה שווה  במיוחד.

וצייר רחוב - גם כאלה היו לא מעט.

והנה התפריט בבית הבירה בו אכלנו את ארוחת הערב האחרונה - אני חושב שהתמונה אומרת הכל. זהו בית בירה אמיתי, שנוסד במאה ה-14, ומשרת לקוחות עד עצם היום הזה. וכן, הוא גם נראה בדיוק כמו שאתם מדמיינים לעצמכם שבית בירה צריך להראות.

אותי באופן אישי הצחיק שקוראים לחנות תכשיטים על שם ישו. קצת סתירה פנימית במשפט, לא?

והנה תמונת ריגול על בחורה טיפוסית מהמסעדה. אז כן, יש בחורות שוות בגרמניה.

והנה אנחנו עם כוסות ה-Weissbier בנפח ליטר לפני הארוחה.

והנה, לשם ההשוואה, מה הגודל של כזאת כוס.

ועוד להקה של נגני רחוב - הפעם מוזיקה קלאסית. והם היו ממש, אבל ממש, טובים, כך שקיבלנו קונצרט חינם בשעת הארוחה.

והנה המנה הראשונה מהמסעדה המדוברת - לא בדיוק זוכר מה זה (אני כבר אחרי ליטר וחצי בירה כאן), אבל זה היה טעים.

את הארוחה קינחנו בשטרודל תפוחים ענק ברוטב וניל חם - היה פשוט נפלא.

אחרי מינכן, היו לי עוד כמה שעות בציריך. אין צורך להכביר במילים - זוהי עיר פשוט יפה, ובהחלט שווה להשקיע איזה ספ"ש ארוך בלחקור את המקום.

והנה ריכוז מטריד למדי של ברבורים (למה מטריד? כי הם בעלי חיים לא נחמדים, בלשון המעטה).

אבל למרות הכל, הם נראים מלכותיים ויפים - ככה זה, גם בריון שכונתי יכול להראות כמו נסיך.

והנה חנות כלי נגינה בעיר העתיקה בציריך - צילמתי בעיקר מפני שיש להם כל כך הרבה כלי נגינה אקזוטיים (ויקרים להחריד - כמו למשל סיטאר ב-4000 פרנקים שוייצרים)

והנה פרה במרפסת. כנראה שנמאס להם מהדובים, או משהו.

וככה נראה מדף שוקולד בסופר - בדיוק כמו שהייתם מצפים בשוויץ. מה שנחמד הוא, שכל ערימה היא של שוקולד מסוג אחד, כך שאתם רואים בו בעצם עשרות רבות של שוקולד בטעמים שונים.

וזהו להפעם, עוד סיפורים קשורי המסע הזה יבואו במועד מאוחר יותר