את סיפור הארכת אישור השהייה שלי בשבדיה (או, למעשה, הפיכתו מאישור זמני לקבוע) כבר התחלתי לספר לכם (ומי שלא קרא את זה, עכשיו הזמן ללחוץ על הקישור ולהשלים).

בכל מקרה, מאז קרו הדברים הבאים :

1) כתריסר שיחות טלפון מהבוס שלי, היועץ המשפטי של החברה והבלונדה לרשויות ההגירה.

2) שני מכתבים רשמיים מהחברה לגבי חיוניות נסיעותיי לחו"ל למען עסקי החברה.

3) הגילוי שאמור להיות אדם ספציפי שמטפל בתיק שלי - כזה שאפשר יהיה להציק לו על בסיס יום יומי. רק מה? כזה אתם ממונה רק אחרי שקובעים ראיון (שכזכור, לא ממש נקבע לי, ומפה התחילה הבעיה) - Catch 22 anyone?

4) הרבה דיונים על "מה בעצם עוד אפשר לעשות" - עם הבלונדה, עם המעסיק, עם חברים.

5) אחד אבא של בלונדה, ששאל אם אולי כדאי להתקשר כעיתונאי מ"אפטון בלאדט" (הצהובון הגדול בשבדיה) כדי לברר לשאול על אפליה ברשות ההגירה (נו, מי אמר שצריכים להיות יהודים או ישראלים כדי לחשוב על כאלה דברים?).

6) התעצבנתי עוד יותר, התחלתי לצחוק מכל העניין ולבסוף - כמו כל דבר, הפכתי לאדיש.

בתמורה, מה שהגיע בינתיים זה :

1) מכתב אחד, מה-21 ביוני, שאומר, פחות או יותר "אנחנו מבינים את הבעיה במצב שנוצר. עם זאת, רשות ההגירה אינה מקיימת ראיונות כלל בתקופת הקיץ, שהתחילה עכשיו ומסתיימת בסוף אוגוסט. לכן, התאריך המוקדם ביותר בו אפשר יהיה לבצע ראיון, בהנחה שאכן הם יחליטו לעשות לי "קיצור תורים", יהיה בספטמבר. (מה שמצד אחד מהווה שיפור משמעותי לינואר 2006, ומצד שני עדיין די מחרבש את כל תוכניות הנסיעה לחופש במשך כל הקיץ וכן בספטמבר, אז תכננו לנסוע לקוסטה ריקה לתקופה, עם איזו גיחה קצרה לניו יורק בדרך חזרה). המכתב נשלח מבחורה א'.

2) עוד מכתב, מה-22 ביוני, שאומר, פחות או יותר, "הכללים הנהוגים כעת ברשות ההגירה הם שבקשה נכנסת לתור רק עם תום הבקשה המוקדמת. בעקבות זאת יש תקופת המתנה של לפחות שישה חודשים. אין אפשרות לקיצור תורים, ניצור קשר כאשר יגיע תורך. המכתב הזה נשלח מבחורה ב'.

מה שמוכיח שלא רק שהם עצלנים, מעצבנים, בירוקרטיים להחריד ולא יעילים בצורה מדהימה - כמו כל אירגון ממשלתי טוב, ליד שמאל אין שמץ של מושג מה יד ימין עושה.

אז איפה זה עומד עכשיו?

שאלה מצויינת. דבר ראשון, אחרי מאמץ גדול, הגיעה הבלונדה לדבר עם הבחורה שאחראית על שיבוץ האחראי תיקים (אלוהים, זה נשמע כמו מערכון של אפריים קישון), שהבטיחה, שימו לב : לתת לנו את השם של הבחורה שתהיה אחראית על התיק שלי, אבל רק אם נבטיח לא ליצור איתה קשר לפני ספטמבר! 

אני, בינתיים, הגעתי למסקנה שכנראה אין עם מי לדבר, ולכן חוץ מאשר לנסות ולגרום להם לתת לי את הראיון המחורבן בספטמבר, אני אאלץ לשבת כאן ולחכות. בחושך. בפינה. לבד.