אתמול התבשרנו שי' גולדשטיין, בנו של הגולדשטיין הנודע לשמצה (וייזכר לדראון עולם כישראלי שרצח בדם קר יותר אנשים מכל ישראלי אחר אי פעם), סיים בהצלחה את קורס הטיס והפך להיות נווט קרב בחיל האוויר.

הרבה תגובות יצאו על העניין - מצד אחד יצא קצפם של אנשים על "איך מאפשרים לאדם עם ייחוס משפחתי כזה בכלל להגיע לכזה קורס, שלא לאמר לסיים אותו?" (כמו כאן למשל), מול אלו שטוענים כי אין קשר בין מה שאביו הרצחני עשה כשי' היה בין תשע, לבין חייו הבוגרים של הילד.

דעתי האישית (בוודאי שיש, מה, חשבתם שלא?) היא שאין קשר בין המחט לתחת.

מה שאביו של י' עשה היה פשע נורא ומחריד, שלא שונה במאום ממה שאותם מחבלים מתאבדים עשו אצלנו באוטובוסים ובתי קפה (למעשה, אולי זה אפילו יותר נורא, לאור העובדה שבניגוד להם, מיסטר גולדשטיין לא חי תחת כיבוש במשטר צבאי ללא תקווה, עתיד או חופש). אבל, וזה אבל גדול, לבנו אין שום קשר whatsoever למה שאביו עשה.

אני בטוח שהמעשה השפיע על הבן, אני גם בטוח (או, לפחות, מקווה), שההתייחסות למקרה ואיך הוא השפיע על הבן, על דעותיו ומעשיו נחקרו בצורה מעמיקה, תקיפה ולא מתפשרת על ידי אנשי ביטחון שדה במהלך הסווג הביטחוני שנעשה לו.

אבל אני בהחלט רוצה להאמין (ואולי אפילו מצליח) שאם הבחור הצליח לעבור את הסיווג הבטחוני בהצלחה, ואז גם לסיים את הקורס, אזי אנחנו יכולים לדעת שהוא הגיע לשם בכוחות עצמו ועל סמך יכולותיו כבוגר - ושמעשה הזוועה של אביו אכן לא השפיע על חייו בצורה שפסלה אותו מלהיות כשיר לעניין, ולא גרמה לדעותיו להיות קיצוניות (לכאן או לכאן) בצורה כזאת שתצריך את סילוקו מהקורס בפרט, או מהצבא בכלל.