היום הוא יום החצי.

בדיוק חצי שנה עברה לה, ועוד חצי שנה נשארה לתום 2005.

האם יש משמעות לתאריך הזה? לא ממש, אבל מכיוון שאנחנו, כבני אדם, תמיד מחפשים משמעות גם בדברים שאין להם כזאת בכלל (ויכולתי לתת לכם כאן דווקא כמה דוגמאות משובחות לעניין, אבל לא בא לי לריב עם אנשים על הבוקר), אז לקחתי את התאריך ה"עגול" הזה לטובת חשבון נפש.

חצי שנה לא רעה בכלל סך הכל. נכון, היו נפילות, היו בעיות (ועדיין יש. רשות ההגירה anyone?). אבל, בגדול, באמת שאין על מה להתלונן - החיים יפים, הבלונדה יפה, העבודה, גם אם לא הכי מעניינת בעולם, בסדר גמור ומכניסה משכורת נאה, היחסים עם הבלונדה טובים מאי פעם. חברים טובים יש לי כאן, החברים הטובים מהארץ עדיין חברים טובים. המשפחה כולה בסדר וללא בעיות מיוחדות.

באמת, שאין תלונות.

או שכן?

הרי זה הטבע שלנו, לא? תמיד למצוא את מה שחסר ולהתלונן על החוסר, ולא להסתכל על מה שדווקא יש (ולעיתים קרובות התלוננו רבות עד שקיבלנו את מה שעכשיו אנחנו לוקחים כמובן מאליו).

נכון, קוראים לזה אמביציה, שאיפות, רצון להתקדם, הסיבה שבגללה ירדנו מהעצים והתחלנו להשתמש בשעונים דיגיטליים (כל הזכויות למיסטר דגלאס אדאמס, ינוח על משכבו בשלום, בתקווה שהוא זכר לקחת מגבת).

אבל עדיין - אולי החיים של כולנו היו יותר טובים אם הינו יכולים, לעיתים יותר קרובות, להסתכל מסביבנו ולהעריך את מה שכבר השגנו ומה שיש לנו. לא בצורה נרקסיסטית וזחוחה, אלא פשוט מתוך הכרה שלרובנו יש כל כך הרבה, גם אם לפעמים זה מרגיש כאילו אין כלום.

אז מה הפואנטה של הליהוג הזה? אין ממש - קצת חשבות נפש פשוט - קצת בדיקת מערכות עצמית, להזכיר לעצמי שהכל טוב, הכל סבבה, ושבאמת אפשר להמשיך הלאה עם חיוך על הפרצוף.

אז.. שיהיה HAPPY HALF YEAR לכולם.