גבירותיי ורבותיי.

טלפונים, מכתבים, התרגזויות, שיחות לא נגמרות ותכנונים שונים ומשונים הניבו פרי.

משבר הויזה הגדול, כפי שתואר כאן, מגיע לקיצו.

הבלונדה כרגע הודיעה לי שהגיע לביתנו מכתב, המזמן אותי ואותה לראיון ברשות ההגירה ב-29 לאוגוסט. חודש ו-17 ימים מהיום.

זה לא ממש מוצלח, זה עדיין דופק לנו את התוכניות של הקיץ, אבל זה הרבה יותר טוב מהפרוספקט המקורי של המתנה עד ינואר 2006.

אז, מה למדתי כאן?

1) שגם בארצות מסודרות ובירוקרטיות עד מאוד - אנשים בעלי כוח יכולים ללחוץ על מקבלי החלטות.

2) הוכחה נוספת לכך שבאמת אין מה לחפש בשבדיה מסוף יוני ועד סוף אוגוסט (לפחות בכל הקשור לעסקים/עבודה/מנהלה/שירות ציבורית) - כווווווווולם בחופש.

3) שההעקשנות משתלמת (טוב, את זה עוד ידעתי קודם, אבל תמיד טוב לקבל חיזוקים, אבל ת'ורנדייק אמר את זה, והוא ידע על מה הוא מדבר)