אין לי מה להוסיף על מכבסת המילים הבלתי נגמרת שנשפכה מאז אתמול בערב על מה שקרה בשפרעם.

מה שכן יש לי לכתוב עליו הן דווקא התגובות והדיונים בעקבות הטבח (כן, זה בדיוק מה שזה היה) והלינץ' שבה בעקבותיו.

זה היה די צפוי שכל "מחנה" יתבצר בעמדותיו - הימין (כמובן) מאשים את השמאל, את החילונים (כי הרי הוא בא ממשפחה חילונית, לפני שהוא "חזר בתשובה", שזה מושג מעניין בפני עצמו), את "שרון הרשע ופשע הגירוש" (הרי אפילו הורי הילד אמרו שהוא היה "מצפוני ורגיש" והוא הרי השאיר מכתב בו הוא אמר ש"הוא לא יכול לשרת בצבא שמגרש יהודים". מוזר, לגרש יהודים, כלשונו, הוא לא יכול. לרצוח אנשים בדם קר דווקא כן) וכמובן שכל רבני יש"ע והימין מתנערים מאחריות וטוענים שכל מסע הדלגיטימציה שהם עושים לשלטון החוק באופן כללי ולממשלה הנוכחית באופן פרטני, שלא לדבר על הההתייחסות שלהם לאוכלוסיית הלא יהודים בארץ כאל "גיס חמישי" (מושג מעניין, לאור העובדה שנראה כי היחידים שמצפצפים בפרהסיה על שלטון החוק הם דווקא יהודים כשרים למהדרין) לא קשור בשום צורה לעניין.

תגובות הצד השני של המפה (שאני נמנה עליו, זה לא סוד גדול) גם כן צפויות למדי, ומתמצות בהאשמת רבני הימין, מועצת יש"ע, שטיפת המוח שעוברים צעירים על ידי הרבנים והקיצוניים בהתנחלויות (ותומכיהם מחוץ להתנחלויות), הדלגיטימציה שאלו עושים לשלטון החוק ונסיונם לדחות, בכל דרך, חוקית או לא, את מה שהם רואים כ"רוע הגזירה".

וכאן מגיעה הפואנטה - אני פסימיסט. לא תמיד הייתי פסימיסט, דווקא היתה תקופה לא קטנה בה באמת האמנתי בעתידה של מדינת ישראל, בהצלחתה להגיע למעלה ולהפוך למדינה שוחרת שלום (עם עצמה ועם הסביבה), עם רווחה כלכלית ושקט נפשי. אבל לא עוד.

אני חושב שעם ישראל מצליח שוב, בשידור חוזר מדהים של מאורעות מלפני כמעט 2000 שנה, לקרוע את עצמו לגזרים. אני בהחלט חושב שהפנאטיות הדתית, העדפת האדמה על האדם, זניחת ערכי ההומניות, אהבת האדם וקבלת האחר והשונה לטובת כוחניות, ברוטאליות וטירוף מערכות כללי הם שיביאו את מדינת ישראל לברכיה. מדיניות ה"תמות נפשי עם פלשתים" של רבים ממתנגדי ההתנתקות תביא עלינו, גם אם לא באופן מיידי, את הכליה - מדיניות ה"הכל אל לא כלום" שמובילה אותנו בבטחה אל הכלום. אני גם חושב שהקריעה הברורה של מדינת ישראל לשני מחנות, שני מחנות שהתהום ביניהם גדולה גם כך, וגדלה מידי יום ביומו, מובילות אותנו בדרך אל חזור.

אני עדיין מקווה שיש רוב שפוי בארץ שיצליח לדחוף קדימה את המדינה לכיוונים חיוביים, תוך התגברות על המכשולים ועמידה חסונה מול הכוחות שמנסים לערערו בכל דרך. אבל היום, אחרי קריאת התגובות לאירועי אתמול, התקווה פחתה עוד יותר.