היום לפני 60 שנה וכמה שעות, הוטלה פצצת האטום על הירושימה מהמפציץ האמריקאי Enola Gay.

(התמונה הזאת צולמה מה-Enola Gay מספר דקות לאחר הטלת הפצצה על הירושימה)

שישים שנה (ופצצה נוספת) עברו על העולם מאז, שישים שנה בהן הנשק הגרעיני הפך ממשהו לא ידוע ומפחיד (חלק ממדעני "פרוייקט מנהטן" היו בטוחים כי בפיצוץ הגרעיני הראשון שהם יבצעו, תתחיל תגובת שרשרת שתשרוף את כל החמצן באטמוספירת כדור הארץ) למשהו ידוע מאוד ומפחיד.

הפצצות עצמן - "יעילותן", דרכי הטלתן וגודלן - כולם שופרו לעילא ולעילא, ונתנו לעולם המודרני, בתחילת המאה ה-21, אלפי פצצות גרעין (ובנות דודתה המשודרגות - פצצת המימן ופצצת הנויטרון) שמוחזקות בידי הרבה יותר מדי מדינות (עם מדינות נוספות שמצטרפות למעגל, וכאלה שעושות כמיטב יכולתן להגיע לכך) וכמובן - החשש הבלתי נמנע שארגון טרור ישיג (או כבר השיג) אחת (וכמו שכבר נאמר - בשביל לשמור על מאזן האימה בין ברה"מ לארה"ב היה צורך במאות רבות של טילים גרעיניים בין יבשתיים. לארגון טרור מספיקה "פצצה מלוכלכת" קטנה אחת).

ישראל, כמובן, נמנית (גם אם לא באופן "רשמי") עם חברות המועדון המכובד/מפוקפק הזה, ומחזיקה (באופן תיאורטי, כמובן) מספיק נשק גרעיני כדי למחוק חלק נכבד מהאגן המזרחי של הים התיכון וחצי האי ערב (משהו בסגנון "תמות נפשי עם פלשתים", אני מניח).

ונשאלת השאלה, שמתחדדת אולי יותר בגלל שזהו "יום השנה" לפצצה הראשונה, ובגלל שהעולם היום נראה בלתי יציב יותר מאי פעם בכל הקשור לפיקוח, שליטה ובקרה על נשק גרעיני, מה הסיכוי שבאמת נראה עולם נקי מהדבר הנורא הזה.

אם מסתכלים על תגובות ה"טוקבקיסטים" (שהם לא מדגם מייצג, כבר דשנו בזאת), נשק גרעיני הוא נשק טקטי לכל דבר. אנשים רבים באמת לא מסוגלים לתפוס, שלא לאמר באמת להבין, מה המשמעות האמיתית של הטלת נשק גרעיני. לא מסוגלים להבין שאם אי פעם נגיע למצב שמישהו ינסה להשתמש בנשק גרעיני שוב, רוב הסיכויים שתגובת השרשרת לעניין תגמר בזה שרוב כדור הארץ ישאר מקום בו לא ראוי לחיות, ואף להביא להכחדת המין האנושי.

מילים פומפוזיות, אני יודע, אבל זה באמת כך - יש לנו עד כדי כך הרבה כוח להשמיד איש את רעהו ועצמנו. וזהו, כולי תקווה, כוח שיום אחד נסכיל להעלים כליל מעולמנו (ואולי לשמור איזה מאגר על הירח, בתור בסיס קדמי לפלישת חייזרים ).

ובכל זאת, מי שרוצה קצת רשימה של "קריאת וצפיית חובה" על הנושא, רק כדי להבין, ולו בקצת, עד כמה זה נורא, אני ממליץ לקרוא את הספר Hiroshima של ג'ון הרסי, ולראות את הסרטים The Day After  (שפעם, לפחות בבית ספרי, היה צפיית חובה - ולמיטב ידיעתי הפסיקו את המנהג הזה, וחבל שכך) ואת סרט הטלוויזיה שנעשה בשנת 2000 (כחידוש לסרט משנות ה-60) בשם On The Beach. אחרי שיצא לי לראות את (ולקרוא) את אלו, אני חושב שזוהי חובה מוסרית שכל אדם שיש לו נגיעה כלשהי לנשק גרעיני יקרא ויראה אותם, ולו רק כדי להכניס לעצמו לראש מה הוא הדברים הללו מסוגלים לעשות.