הבלונדה עובדת (שוב) השבוע במשמרות לילה.

איתרע מזלה ואת אחת משלושת המשמרות (כשעושים משמרות לילה עובדים שלוש משמרות בשבוע, אחת מהן ספ"ש) היתה משמרת יום ראשון - מתחילים ביום ראשון אחר הצהריים ב-4, ומסיימים ב-9 בבוקר ביום שני בבוקר. למה איתרע מזלה? כי זוהי, בדרך כלל, המשמרת העמוסה ביותר, ולאור העובדה שהיא הרופאה היחידה בתורנות (ככה זה תורנויות לילה, במיוחד בקיץ בבית החולים שלה - רופא תורן לפנימית/מיון פנימית ואחד תורן לכירורגיה/מיון כירורגיה), זה היה לילה חסר שינה. איתרע מזלה עוד יותר והלילה היה עמוס עוד יותר מכרגיל, כך שלא היה לה זמן אף לקחת הפסקה במשך כל המשמרת, שלא לדבר על לישון.

את הרכבת של 9 בבוקר היא אחרה, כך שלכוון הבית היא יצאה רק ב-11, והגיעה רק ב-12:30 (הרכבת אחרה, surprise surprise). היא הספיקה לישון שעתיים וחצי לפני שחברה העירה אותה כדי שתבוא איתה לחפש דירה, ובזאת בילתה הבלונדה את שעות אחר הצהריים שלה.

נפגשנו בעיר ואכלנו ארוחת ערב (מצויינת!) בקונדיטוריה האיטלקית המופלאה שמצאנו לפני כשנה (היא נמצאת במסעדות הממולצות בצד שמאל של הבלוג), ומשם המשכנו הביתה, למרתון "אבודים".

הבלונדה לא רצתה לראות את הסדרה בתחילה - היא החליטה שזה "לא בשבילה" ולא טרחה להסתכל על אף פרק. לפני כשבועיים, אחד הערוצים כאן החל לשדר בשידור חוזר את העונה הראשונה, ובמקרה יצא שהבלונדה ראתה את הפרק הראשון - והתמכרה.

אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו ב-Mode השלמה מהירה של העונה הראשונה, ואתמול עשינו מרתון של 4 פרקים ברצף. היה נחמד מאוד - אני אומנם כבר ראיתי את רוב העונה הראשונה, אבל פספסתי חלק מהפרקים, ואין ספק שהפאזל שמורכב שם מעניין בהחלט. (מצד שני, אין לי מושג ירוק איך הם ייפתרו את הפלונטר שהם עושים שם בסופו של דבר בדרך שהיא גם מהנה וגם הגיונית).

כבר במהלך הצפייה התחילה הבלונדה לעשות "קולות של חולים" - קצת כחכוחי גרון, קצת שיעולים וכו'. במהלך הלילה, זה כבר הפך למחלה פרופר - עם כאב גרון, חום and the works. כבן זוג אוהב ותומך, התחלתי גם אני לקבל דגדוגים בגרון.

עם זאת, לעבודה צריך ללכת, נכון? (האמת, שלא חייבים, אבל יש דברים לעשות). נישקתי לשלום את הבלונדה (לפחות היא הצליחה להרדם בינתיים אחרי שלא ישנה כמעט כל הלילה) והלכתי לדרכי. את המטריה שכחתי, כמובן, בבית, מה שגרם לארובות השמיים להפתח במלוא מרצן ועוזן ברגע שהייתי רחוק מספיק מהבית כדי שלא יהיה כדאי לרוץ חזרה ולהביא מטריה.

לעבודה הגעתי די ספוג, אבל אופטימי.

למה אופטימי?

כי בדרך ראיתי, שלמרות שהחולערות הדביקו את הפוסטרים היטב (מרחו דבק חזק מאוד על כל צידו האחורי של כל פוסטר), אזרחים עקשנים התאמצו מאוד ולא השאירו אף פוסטר אחד שלם לרפואה - כולם גורדו והושחתו או שהוסרו לגמרי.

עדכון 12:16 - מתגבר החשד שמחלת הבלונדה מקורה במעבורת שהביאה את האורחים לאי הפרטי (למסיבת החתונה) - אמה של הבלונדה, אחותה, שתי בנות דודות וגם יקיריכם פורד מדווחים על כאבי גרון, חולשה ובאופן כללי תסמינים של איזה וירוס נבזי. ככה זה כשיושבים עם עוד חמישים אנשים בחדר סגור על ספינה במשך ארבעים דקות.