אתמול בלילה, לפני שנרדמתי, יצא לי לחשוב על כך שאני בעצם יכול לסמן רגע אחד ויחיד בחיי, רגע שהתרחש לפני יותר משמונה שנים, שבעצם גלגל את חיי לנקודה שבה היא היום.

אני יודע מה אפשר להגיד על העניין - שבעצם כל רגע הוא ייחודי, ולמרות שיש הרבה "רגעים מתים", יש אין סוף רגעים והחלטות שנעשות שבדיעבד, הובילו למסלול חיים חדש לגמרי או לשינויים מפליגים אחרים.\n\nאבל דווקא ההחלטה הזאת, שהיתה כל כך קטנה, כל כך חסרת חשיבות ועם זאת כל כך חדה וברורה, הבליחה לי בראש כקו ברור מאותו הרגע ועד היום - גר בשבדיה עם הבלונדה, עם חתונה באופק (ההולך ומתקרב) אחרי שנים של נדודים בארצות שונות וכמובן - כל סיפור הטלנובלה.

הימים הם ימי קיץ 1997, ואני עומד לפני סיומו של קורס ארוך ומייגע בצבא. ביום ראשון של השבוע האחרון בקורס, הושיבו את כל החניכים בחוץ, על הדשא, ל"שיחה עם מפקד הקורס". בשבועיים שלפני כן קיבלנו מעת לעת ביקורים מיחידות שונות, שהסבירו לנו את תפקידי יחידותיהם, ומה אנחנו יכולים לצפות לו אם נבחר ב"יחידה שלהם" כמקום בו נרצה לשרת.

כמובן שההחלטה על השיבוץ ליחידה לא נופלת על החיילים לבד, אלא שכמו ברשימה שמגיעה אחרי צו ראשון, גם כאן אפשר היה למלא רשימה, ובה ההעדפות של כך חניך. אלו, יחד עם שיקולי המערכת (ועניינים רנדומליים כאלה ואחרים) מובילים לשיבוץ ביחידה מסויימת.

נחזור לאותו יום ראשון - כולנו יושבים בחוץ, אחרי שהוסבר לנו על חשיבות השיבוץ ושאר שטויות צבאיות פומפוזיות, ואז השאירו אותנו לבד, איש איש עם דף השורות, רשימת היחידות ועט.

וכאן הגיע הרגע - מסיבה שעד היום איני יכול להסביר, כשהגעתי לתחתית הרשימה (נשארו לי עוד שלוש יחידות לשבץ, את שלושתן לא רציתי), ידעתי שיחידה מסויימת היא הכי פחות נחשקת בעיני, ועם זאת, רשמתי את אותה יחידה במקום הלפני אחרון ברשימה.

וזהו.

נתנו את הרשימות, חזרנו לשגרת השבוע (שבוע אחרון, ת"סים וכאלה, אתם יודעים) וחיכינו לשמוע על השיבוצים, עליהם הודיעו ביום סיום הקורס.

בדיעבד, מסתבר שכמה גורמים נכנסו כאן לפעולה, אך בראש וראשונה נכנס "אפקט הראשונות", או אולי עלי לאמר "אפקט האי-אחרונות".

כולם, חוץ מ-yours truely, כתבו את אותה יחידה אומללה, כאופציה אחרונה. רק אני, מסיבה לא ממש ברורה כפי שאמרתי, הכנסתי את היחידה בעדיפות אחת גבוהה יותר משאר הקורס.

הוסיפו לכך את העובדה שבשיחת סיכום הקורס, כשנשאלתי ע"י מפקד הקורס מה דעתי על אופן התנהלות הקורס, אמרתי שלדעתי יש בהחלט מקום לשיפור (כן, תמיד היה לי פה גדול, רק בשנים האחרונות למדתי לסתום אותו קצת).

est voilla.

ניחשתם נכון, שובצתי לאותה יחידה שאף אחד אחר לא רצה להגיע אליה.

והשאר.. היסטוריה.

כי אם לא הייתי משובץ לאותה יחידה, לא הייתי נשלח לעשות אבט"ש בקיבוץ קלי"ה.

אם לא הייתי נשלח לקלי"ה, לא הייתי פוגש את הבלונדה.

אם לא הייתי משובץ לאותה יחידה, לא הייתי פוגש את האדם שבזכותו הגעתי, בסופו של דבר, לראיון העבודה שגרם לשליחתי לדרום אפריקה.

וכמובן שבלי שני אלה, מעולם לא הייתי מגיע לנקודה בה אני נמצא בה היום.

וכל זה בגלל שסימנתי את אותה יחידה במקום הלפני אחרון, במקום במקום האחרון.

עולם מוזר, אין ספק.