את הספ"ש האחרון של אוגוסט, הוזמנו לבלות ביחד עם אחותה של הבלונדה, א', והחבר של האחות, מ', בבית הקיץ של משפחתו.

כמו רוב המשפחות בשבדיה, גם למשפחת מ' יש "בית קיץ", ששוכן לו ליד אגם ובתוך יער (באמת. לנו בישראל זה נראה כמו משהו אקזוטי ומסעיר, אבל כאן זו עובדת חיים בסיסית כמעט לכל משפחה מהמעמד הבינוני ומעלה).

בית הקיץ נמצא כ-250 ק"מ מצפון מערב לשטוקהולם, קרוב לעיר בשם Mora, התוכנית היתה שביום שישי אחה"צ אחרי העבודה יאספו א' ו-מ' אותי מהבית, משם נמשיך לבית החולים של הבלונדה ונאסוף גם אותה, ואז נמשיך בדרכנו לבית.

הכל התנהל כמתוכנן (חוץ מאחור אלגנטי ורגיל לחלוטין של מ' ו-א'), ואל הבית הגענו לבסוף בשעה עשר בלילה. כבר היה חושך בחוץ (וכשאתה נמצא בלב היער, אז חושך הוא באמת חושך - אין שום מקור אור לא טבעי שמסוגל להפיג קצת את החשיכה, אפילו לא באופק). למזלנו, הלילה היה בהיר ולכן אור הכוכבים והירח עזרו קצת.

אחרי שפרקנו את "ציוד הספ"ש" בבית יצאתי ביחד עם מ' בסירה כדי להטיל רשתות באגם. המטרה - לתפוס כמה דגים למאכל, שחלקם גם ישמשו כפתיונות לתפיסת Crayfish (איך קוראים להם בעברית?).

(בשביל הידע הכללי - התקופה הזאת של השנה, מאמצע ועד סוף אוגוסט, היא התקופה בשבדיה לאכילת crayfish, בדרך כלל נפגשים הרבה חברים למסיבה שנקראת Kräftskiva, שותים הרבה שנאפס, אוכלים הרבה Crayfish, שרים שירים עליזים ומטופשים ובאופן כללי עושים חיים).

אחרי שסיימנו את העניין, החזרנו את הסירה וחזרנו לבית.

למחרת, יצאנו בבוקר לאסוף את הרשתות. ה-Daily Catch הפתיע את כולנו... 21 דגים (משני סוגים, אין לי מושג מה השם שלהם בעברית או באנגלית) ו-3 סרטנים!

אחרי השמחה הראשונית, התברר שמלאכת שיחרור הסרטנים מהרשת, כפי שאפשר לראות בתמונה, היא מלאכה מאוד בעייתית (ועל זה העירה הבלונדה - בגלל זה לא משתמשים ברשתות כדי לתפוס סרטנים..). את הדגים היה טיפה יותר קל לשחרר, אבל לאנשים לא מנוסים שכמונו (חוץ מ-מ', שעשה זאת מאז ילדותו) לא היה ממש קל עם כל עניין הקפיצות שלהם, וכמובן, עם הצורך "לגאול אותם מייסוריהם" (כן, רובם עדיין היו בחיים כשהגענו ליבשה).

עוד מלאכה שלמדנו - ניקוי הדגים - זה דווקא הלך בקלות יחסית, ואחרי שזה נגמר התפננו לבשל את הסרטנים (כן, מבשלים אותם חיים, כן, אני יודע שזה די נורא - אבל זה יוצא טעים).

אחר הצהריים "פעילות קיץ שבדית למהדרין" - איסוף תותי בר. נסענו למקום ספציפי אותו מ' הכיר, ושם אספנו במשך שעתיים קרוב ל-15 קילוגרם של תותי בר. רובם היו Lingon Berries, אבל כמו שאפשר לקראות בתמונה, גם אוכמניות ו-Hallonberries (לא, אין לי מושג איך קוראים להם בעברית).

כשהגענו הביתה התברר שהעבודה הקשה באמת עם התותים היא לא האיסוף, אלא ההפרדה - צריך לשבת ולהוציא את כל התותים הקרובים, הלא בשלים וכל מה שהוא לא תותים מהדליים, כדי שאחר כך נוכל להכין בלב שקט מכל התותים ריבה.

את היום קינחנו בארוחת סרטנים (3 אלו שתפסנו פלוס כמות קצת יותר גדולה שקנינו בסופר).

פה גם המקום לציין את השקט המוחלט שיש באיזור - אפילו ביום, אבל במיוחד בלילה. שקט טוטאלי שאנשים שגרים בתוך ערים (ואפילו עיירות) פשוט לא מכירים - כשאין רוח, פשוט לא שומעים שום דבר.

את היום השני בילינו בעיקר בזולה בריאה לשמה בשמש - ואפילו היה שמשי וחם מספיק כדי להתרחץ באגם (שהיתה לו, לא יאומן כי ייסופר, קרקעית חולית רכה ונעימה! זה באמת דבר נדיר כאן). אחר הצהריים חזרנו לשטוקהולם, והכנו יחד עם הורי הבלונדה ארוחת דגים שהורכבה מהדגים שדגנו.

ועכשיו... התמונות :


גרם מדרגות בבית מיד אחרי שהגענו.. התפאורה פשוט התאימה בצורה מושלמת לסרט אימה - שני זוגות צעירים, בית מבודד באמצע היער ליד אגם, הבית עצמו הוא בית עץ חורק מהמאה ה-19. לשמחתי (או לצערי?) שום זומבים, ערפדים או מטורפים עם מסורים חשמליים לא תקפו אותנו במהלך הלילה.