 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
 פורד פרפקט, תושב קבע של ממלכת שבדיה
היום המיוחל הגיע לו סוף סוף.
בשעה אחת ועשרה כבר היינו בבניין של רשות ההגירה, שנראה בלתי ידידותי כתמיד. מיליון מהגרים ממיליון ארצות שמתרוצצים להם הלוך ושוב כמו תרנגולות חסרות ראש (באנגלית זה עובד יותר טוב), עובדים עצבניים וקצרי רוח והרבה הרבה ילדים שעושים הרבה הרבה רעש.
הצלחנו לבסוף להגיע לראש התור של המודיעין, והסברנו שנקבע לנו ראיון לשעה אחת וחצי עם זה וזה. הבחורה (החביבה באופן מפתיע) אמרה שפשוט צריך לשבת ולחכות, והוא יבוא לקרוא לנו.
הבלונדה, יש לציין, הגיע היישר מתורנות בבית החולים, ללא ארוחת צהריים. הזמן עובר חולף לו והבלונדה כמעט גובעת ברעב (והדבר היחיד שיש בבניין הענק שמזכיר אוכל הוא אוטומט סנדביצ'ים ושקולד שנראה כי הפעם האחרונה בה החליפו בו את המלאי היתה ב-1987).
כדי להעביר את הזמן, ניסינו לנחש כיצד יראה המראיין שלנו. "נמוך, רזה, עם שפם קטן ובלונדיני", אמרתי אני. "גבוה, שמן, קרח עם זקן מלא" ניחשה הבלונדה.
בסופו של דבר הגיע הבחור. שמנמן, עם משקפיים, גובה ממוצע לחלוטין, בלי זקן ובלי שפם, ומשדר הומוסקסואליות יותר מאביעד קיסוס ביום רע במיוחד (כולל חינחוני ואינפופי הקול הקול, לחיצת היד הרפה והליכת עינטוז שלא היתה מביישת אף דוגמנית מסלול).
לקחו אותנו לתוככי הבניין (מי היה מאמין שיש שם כל כך הרבה מסדרונות מאחור). את הבלונדה הוא הושיב באיזה איזור המתנה, והסביר לי בקול מאנפף שקודם הוא יראיין אותי, אחר כך את הבלונדה, ולבסוף את שנינו.
40 דקות ביליתי איתו בחדר מאחורי דלת סגורה.
לא, זה לא מה שאתם חושבים.
בעצם, אולי זה כן מה שאתם חושבים, אם אתם חושבים שישבנו שם, הוא שואל אותי שאלות ביזאריות יותר ופחות, ואני מנסה לענות ולא לצחוק לו בפרצוף על כמה "טייפ קאסטינג הומוסקסואל" הוא נראה ונשמע.
אז מה הוא שאל? ה כ ל !
הוא שאל היכן אנחנו גרים, מה גודל הדירה, האם יש מרפסת ואילו רהיטים יש בה, הוא שאל מה גודל המיטה שלנו ומי ישן באיזה צד, הוא שאל היכן הבלונדה עובדת, כמה היא מרוויחה, מיהן חברותיה, היכן נבלה את החופשה הבאה שלנו, מה עשינו בספ"ש האחרון, מהן תוכניותינו לעתיד (חתונה, ילדים, כמה, למה, איך, איפה) ושאלות על מקום עבודתי, השכר שאני מקבל, קביעות וכו' וכו' וכו'.
במשך כל אותו זמן, הוא "הגניב" פנימה שאלות מסוג "אתה בטוח שאתם באמת הולכים להיות ביחד, נכון?". הייתי צריך לגייס יותר כוח רצון ממה שחשבתי שיש לי כדי לא לענות לי בציניות אלא בכנות ועם חיוך "טוב לב".
כשנגמר החלק שלי בראיון, הוא קרא לבלונדה, ושלח אותי החוצה.
הראיון איתה היה קצר הרבה יותר, והווה בעיקר "וידוא פרטים" למה שאמרתי, תוך השוואת הנתונים.
בסופו של דבר, קראו לי חזרה לחדר, והוא הסביר לנו שלמרות שהיו "אי דיוקים קטנים" (הבלונדה, למשל, לא זכרה את הקוד לדלת הכניסה של הבית שלנו, אותו הקוד בו היא משתמשת לפחות פעם או פעמיים ביום) הוא חושב שאנו בהחלט מראים מערכת יחסים רצינית ומושקעת, ולכן הוא ילך לקראתנו ויעניק את אשרת השהייה הקבועה במקום, במקום שאצטרך לחכות כמה ימים.
הודנו לו בחום (את הרכילות שמרנו לאחר כך), וישבנו וחיכינו עוד חצי שעה עד שהוא חזר עם הדרכון שלי, ובו מוטבעת אשרת השהייה הקבועה שלי.
בזמן שחיכינו, פגשנו מכר, גם הוא מהגר, שבא לאסוף טפסים עבור התינוק החדש שנולד לו ולאשתו. "מה, גם לתינוק צריך להגיש בקשה לאשרת שהייה?" תהינו. "בהחלט," הוא ענה "למרות שהתהליך די אוטומאטי."
"יהיה מעניין אם הם ייסרבו", אמרתי לו, "הם עוד ישאלו אותך - איך הברחת את התינוק הזה לשבדיה? ותוכל לענות - בבטן של אמא שלו."
בסופו של דבר הגיע הדרכון עם האשרה מוטבעת בו. יחד איתו הגיעה עוד חדשה משמחת אחת - מסתבר שאת הבקשה לאזרחות (ודרכון) אפשר להגיש שלוש שנים מיום המעבר לשבדיה, ולא מיום קבלת האשרה הקבועה כפי שחשבתי.
כפועל יוצא מזה - כבר בעוד שנה אוכל להגיש בקשה לאזרחות.
?What more could I ask for
תם ונשלם, תודה לכל אלי הפרוטקציות שקיצרו לי את התור בכמעט חמישה חודשים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
