(הסרט עצמו, אגב, למי שעוד לא ראה - ממש מוצלח, לפחות בשני שליש הראשונים שלו. משם הוא רק מתדרדר).

חופש
אז מה היה לנו? חופים לבנים וחוליים (עם ההוכחה, לכל מי שעדיין לא הפנים, שהעובדה כי לים יש חוף חולי לא גורמת למים להיות עכורים - את זה גורמת עיריית תל אביב באדיבות מערכת הביוב המוצלחת שלה), הרבה תיירות חשופות חזה (בסוף זה כבר נמאס, באמת), אפ-גרייד לסוויטה במלון סתם ככה בלי שום סיבה מיוחדת וארוחת בוקר שכללה יותר פירות ממה שאפשר לראות ביום טוב בסופרמרקט בשבדיה.

ועכשיו, שבוע חופש שני, כאמור. מסתבר שקשה יותר ממה שחשבנו למצוא כרטיסי Last Minute במחירים שפויים יחסית. ואני לתומי חשבתי שחברת תעופה דווקא יישמחו למלא מושבים שנותרו ריקים, גם אם הן כמעט לא מרוויחות דבר על המושב.

בכל מקרה, התוכניות לשבוע הנוכחי עוד לא סגורות, אבל נחייה ונראה.

בשבוע הזה, יש לציין - היינו ממש מנותקים מהעולם. בלי סלולרי, בלי אינטרנט ואפילו בלי טלוויזיה. אין מתכון בטוח מזה להרגעות טוטאלית. עם זאת, נחמד (או עצוב?) לראות כי ברגע שחוזרים "הביתה", חוזרים גם לשגרה הרגילה - מקשיבים להודעות, קוראים SMSים, אי מיילים, בודקים את החדשות ותוך שלוש וחצי שניות ברוטו, ה"ניתוק" נעלם כלא היה.

איראן
קוראי בלוגי הקט יודעים שאין לחשוד בי במיליטנטיות יתרה, או אף בחיבה רבה לצד הימני של המפה הפוליטית שלנו. עם זאת, אני חייב לציין שכל נושא התנהלות האו"ם בכלל וארצות אירופה (פלוס רוסיה פלוס סין) בנושא איראן, מזכירות לי לא במעט את מדיניות "הבאתי שלום בדורנו" של צ'מברליין חסר העמוד שדרה  - הם פשוט צוחקים לעולם בפרצוף, חושפים את האיומים והבלופים של האירופאים אחד אחרי השני והאירופאים ממשיכים לדבוק ב"ננסה להמשיך ולדבר איתם."
אני לא אומר שאני רוצה מלחמה נגד איראן, אני חושב שהמפסידה העיקרית ממלחמה כזאת תהיה, נכון, ישראל. אבל, וזה אבל גדול, אני חושב שהרפיסות שהעולם מראה מול דיקטטורה שמכריזה בר' גלי על נכונותה לג'יהאד עולמי (אם וכאשר יגיע הזמן לכך), היא עוד תעודת עניות לאירגון המושחת שנקרא האו"ם, ולוותרנות הכללית של האיחוד האירופאי.

אח קטן
קרע את שריר השוק השמאלי במשחק כדורגל אתמול. בעסה.

ענייני חתונה
800$. כן, שמונה מאות דולר.  זה המחיר הזול ביותר שאפשר למצוא בו כרטיסים לפסח הקרוב בשביל קרובי הבלונדה שרוצים לבוא לחתונה. אפשר כמובן לטוס עם Turkish Airlines ולשלם אולי מאה דולר פחות, אבל תמורת זה מקבלים סטנד-ביי של עשר שעות באיסטנבול. תענוג. ועם מחירים כאלה (ולאור העובדה שטיסות למדינות השכנות לנו עולה חצי), אני לא אתפלא שחוץ מהורי הבלונדה ואחותה, איש לא יבוא מכאן בשביל החתונה.