| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
 כרטיסים
זה התחיל די פשוט - מחזיקים בארנק כרטיס אשראי אחד, ורשיון נהיגה.
אחר כך התווסף עוד כרטיס אשראי, כגיבוי לראשון.
מפה נפתח השטפון, ואפשר לספור בארנק :
- כרטיס חבר מועדון ב- H&M
- כרטיס חבר מועדון ב-Hemtex
- כרטיס חבר מועדון ב-IKEA
- כרטיס חבר מועדון ב-Coop Konsum
- כרטיס חבר מועדון ב-ICA
- כרטיס חבר מועדון ב- SF Bio
- כרטיס סטודנט באוניברסיטה הפתוחה (עוזר להנחות במוזיאונים, תערוכות וכאלה)
- כרטיס חבר ב-Åhlens.
יש סיבה מצויינת לכל אחד מהכרטיסים - מקבלים נקודות, מקבלים הנחות, מקבלים מבצעים, מקבלים כסף בחזרה וכו' וכו' וכו' - אבל כולם תופסים כל כך הרבה מקום בארנק (ואני מאלו שאוהבים ארנק קטן במיוחד) שזה פשוט בלתי נתפס.
אין לי ספק שהרשימה הזו רק תלך ותתארך, כמו שאין לי ספק כי when you get right down to it - שאף אחד לא באמת צריך את כל הכרטיסים הללו.
שלא לדבר על הבלאגן שכרטיסים כאלה יוצרים כשהולכים לקניות. הנה דוגמא חיה מהשטח בפעם האחרונה שהיינו בסופר :
אנחנו מגיעים לקופה, אני שם את המוצרים מהעגלה על המסוע, הבלונדה עוברת לצד השני כדי לארוז, המוצרים כולם עוברים ומגיע הזמן לשלם.
בשלב זה אני צריך לתת לקופאית :
1) כרטיס אשראי
2) רשיון נהיגה (לזיהוי של הכרטיס אשראי)
3) כרטיס חבר מועדון (כדי לקבל את הנקודות הנצברות על הכרטיס לקניות ובשביל הנחות)
4) קופוני הנחות של חברי מועדון
5) כרטיס חנייה כדי לקבל חנייה חינם על קנייה מעל 200 קרונות.
אתם יכולים כמובן לדמיין שכל הסיפור נעשה תוך כמה שניות, תוך כדי העברת מוצרים, שיחה עם הבלונדה וכמובן - לחץ הקונים שבאים מאחוריך (למרות שלפחות כאן הקונים באמת עומדים בשקט ומחכים, ותודה לכל אלי הויקינגים על כך).
לכן גם די מובן שבאופן כמעט קבוע אשכח לפחות אחד מהחמישה - בפעם האחרונה זה היה הקופון למיץ התפוזים, מה שגרם לנו לשלם עליו מחיר כפול (והקטע המשעשע שהסיבה שבכלל לקחתי אותו היתה בגלל שהיתה עליו הנחה כה גדולה). בפעם לפני זה שכחתי לתת את כרטיס החנייה, כך שנאלצתי לעלות חזרה מהחניון ולעמוד שוב בתור לקופאית כדי שהיא תטביע לי אותו במחשב.
תנו לי איזו בקתה בג'ונגל ומנהירים לשלם איתם - החיים נראים כל כך הרבה יותר פשוטים (גם אם טיפה כבדים יותר), לא?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
